סקירה מעודכנת של מאמרים מהספרות המדעית העולמית בשיתוף עם החטיבה הישראלית של הארגון הבינלאומי למחקר דנטלי IADR
  
11/2/2019

הדרך מליקוי קוגניטיבי לעששת בקרב מבוגרים

ליקוי קוגניטיבי, המהווה גורם מוביל לנכות תפקודית בקרב מבוגרים, קשור באופן שלילי לבריאות הפה. נוסף להזנחת האיכות של הטיפול האורלי העצמי, פגיעה קוגניטיבית מובילה לצחצוח שיניים בתדירות נמוכה יותר. היגיינת פה גרועה בשילוב עם קסרוסטומיה, טיפול לא סדיר בפה וגורמים נוספים, מגדילים את הסיכון להתפתחות עששת, המהווה אינדיקטור מרכזי להתדרדרות בריאות הפה ואחד החששות הבולטים לבריאות הפה בקרב אלו הסובלים מליקוי קוגניטיבי (PWCI). כתוצאה מכך, בני אדם אלה חווים לא רק עלייה בעששת אלא גם שיעור עולה ברמת העלייה השנתית של המחלה בהשוואה לאלו ללא ליקויים קוגניטיביים. למרות שקיום היחס בין פגיעה קוגניטיבית ועששת מוכר לרופאים, עדיין לא ברור כיצד הליקוי הקוגניטיבי תורם לבריאות הפה הגרועה של הסובלים מליקוי זה. מחקרים אחדים מצביעים על כך שקיום של ליקוי קוגניטיבי כשלעצמו מהווה מנבא עצמאי של עששת.
לבני אדם בעלי יכולת ראיה ושמיעה נמוכה, תפקוד ריאות ולב נמוך וכוח שרירים נמוך יותר, יש גם יותר עששת. עם זאת, האמצעים (למשל, כוח שרירים ויכולת שמיעה) המשמשים להערכת תפקודים פיזיים אלה אינם ספציפיים לפונקציות הקשורות לפה. לכן, הם לא יכולים לייצג לחלוטין את היכולת של אדם כלשהו לבצע פעולות הקשורות לבריאות הפה (למשל, צחצוח השיניים, שימוש בפלואוריד או בתרופות אחרות בהתאם להוראות, תזמון פגישות במרפאת השיניים וקבלת החלטות טיפוליות).
לדברי מחברי המאמר, היעדר הסכמה ברורה לגבי ההשפעה של פגיעה קוגניטיבית על תוצאות בריאות הפה של הסובלים מליקוי קוגניטיבי, מעכב את היכולת של חוקרים וקלינאים לפתח וליישם את ההתערבויות היעילות ביותר בעבור מתרפאים הסובלים מליקוי קוגניטיבי. לדוגמה, התערבויות קיימות בהיגיינת הפה נוטות לכיוון אוכלוסיות מסוימות (למשל, טיפול בשוכני בתי חולים סיעודיים הסובלים מליקויים קוגניטיביים חמורים) במקום להתמקד בבני אדם הסובלים מליקוי קוגניטיבי בכל השלבים השונים של דמנציה. הדבר קורה משום שלא קיימת גישה מעשית להערכת תפקודים הקשורים לפה (DRF), ואף אין כל דרך לשילוב הידע הזה בתכניות הטיפול. למרות שתכניות אלו נמצאו יעילות בשיפור בריאות הפה, צמצום בשיעור החולים בדלקת ריאות והתמותה הנלווית אליה והאטה בירידה הקוגניטיבית – חוסר האפשרות להכללת אוכלוסיות נוספות בתכניות אלה מגביל את התועלת הקלינית שלהן.

מטרה
המחקר הנוכחי נועד לתאר את היחסים בין ליקוי קוגניטיבי, תפקודים הקשורים לפה, היגיינת הפה ועששת בקרב בני אדם הסובלים מליקוי קוגניטיבי. החוקרים שיערו כי באשר למודל הביולוגי של המסלול מליקוי קוגניטיבי לעששת, הרי שהתפקודים הקשורים לפה מהווים מתווכים של הקשרים בין הפגיעה הקוגניטיבית לתוצאות בריאות הפה.
החוקרים גייסו 68 משתתפים מבוגרים בעלי שיניים עם קוגניציה נורמלית ועד ללקויה קשות מתוך שלוש קהילות המתגוררות במוסדות סיעודיים בצפון קרוליינה שבארצות הברית. בתוך שבוע אחד נערכה בדיקה אורלית מכוילת אשר בוצעה על ידי רופא שיניים גריאטרי, ובוחן מאומן סומא לבדיקות הפה ביצע הערכה קוגניטיבית ופונקציונלית. החוקרים ערכו אנליזות סטטיסטיות כדי לחקור את השפעת התיווך של תפקודים הקשורים לפה על הקשר בין פגיעה קוגניטיבית לבין היגיינת הפה או עששת. ליקויים קוגניטיביים ותפקודים הקשורים לפה נמצאו קשורים באופן משמעותי להיגיינת הפה. עם זאת, הקשר בין ליקוי קוגניטיבי לבין היגיינת הפה צומצם במידה ניכרת והפך בלתי משמעותי לאחר בקרה באמצעות התפקודים הקשורים לפה, דבר המצביע על כך שהשפעת הפגיעה הקוגניטיבית על היגיינת הפה מתווכת על ידי התפקודים הקשורים לפה. תפקודים אלו היוו 80 אחוזים מכלל ההשפעה של ליקוי קוגנטיבי על היגיינת הפה. היחס של ההשפעה העקיפה לכלל ההשפעה היה 0.8. הקשר בין פגיעה קוגניטיבית או תפקודים הקשורים לפה לעששת לא היה משמעותי, אך היגיינת הפה הייתה קשורה באופן משמעותי לעששת.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי תפקודים הקשורים לפה מהווים מתווכים של הקשר בין פגיעה קוגניטיבית והיגיינת הפה. אלה היוו 80 אחוזים מכלל ההשפעה של פגיעה קוגניטיבית על היגיינת הפה, שהייתה קשורה לעששת מוגברת בקרב הסובלים מליקוי קוגניטיבי. ההשלכות המעשיות של המחקר הן, כי כתוצאה מליקוי קוגניטיבי, יש לליקוי בתפקודים הקשורים לפה תפקיד קריטי במסלול המוביל מליקוי קוגניטיבי לירידה בבריאות הפה. לכן, הערכת התפקודים הקשורים לפה צריכה להוות מרכיב סטנדרטי של הערכה גריאטרית דנטלית. התערבות בהיגיינת הפה המותאמת אישית הינה חיונית לשם שיפור בריאות הפה בבני אדם הסובלים מליקוי קוגניטיבי.

Chen X, Xie X-J, Yu L. The pathway from cognitive impairment to caries in older adults. A conceptual model. JADA 2018 doi.org/10.1016/j.adaj.2018.07.015