סקירה מעודכנת של מאמרים מהספרות המדעית העולמית בשיתוף עם החטיבה הישראלית של הארגון הבינלאומי למחקר דנטלי IADR
  
18/4/2019

גורמי סיכון להישרדות שחזורים דנטליים

על מנת לשפר את הטיפול במתרפא, קיים צורך לצבור ידע אודות הגורמים המשפיעים על הישרדותם של שחזורים. רוב המחקרים הקליניים שפורסמו על שחזורים דנטליים, נועדו להעריך ביצועים של חומרים וטכניקות חדשות, לעתים קרובות בקבוצת מתרפאים נבחרת ממרפאות באוניברסיטאות. כבעיות אפשריות, זוהו מספר גורמים, כגון זמני תצפית קצרים מדי. סקירות שיטתיות של הספרות, המבוססות על סוג זה של מחקרים, הצביעו על שיעורי הישרדות מצוינים עבור שחזורים מחומרים מרוכבים. יתר על כן, בעשור האחרון, ישנה הכרה הולכת וגוברת כי חומרים ותכונותיהם אינם הגורמים המכריעים בהישרדות שחזורים. לדברי מחברי המאמר, מחקרים קליניים רטרוספקטיביים ועבודות מבוססות קליניקה, מצביעים על כך כי גורמים הקשורים למתרפא, כגון הסיכון לעששת וברוקסיזם, כמו גם המצב הסוציו-אקונומי, הינם משתנים בעלי חשיבות עיקרית להישרדות שחזורים. בסקירות שיטתיות הכוללות את גורמי הסיכון הקשורים למתרפא נמצא, כי השפעתם על ביצועי השיקום הינה לא רק משמעותית, אלא גם רלוונטית.
לדברי מחברי המאמר, הנטייה הגוברת לטיפול אישי יותר ברפואת השיניים והביקוש הציבורי לשקיפות וקבלת החלטות משותפת מביאים לצורך של רופא השיניים המטפל להרחיב את המידע הקיים בתיקים הרפואיים האלקטרוניים (EPF) של המתרפא וכן לזהות גורמי סיכון ברמת המתרפא. לדבריהם, בהולנד, בה כמעט בכל מרפאות השיניים משתמשים בתיקים רפואיים אלקטרוניים והמתרפאים נאמנים לרופאי השיניים שלהם, ניתן לנתח את ביצועי השיקום לשם זיהוי גורמי סיכון אפשריים להישרדות.

מטרה

המחקר הנוכחי נערך על מנת לברר את השפעתם של גורמי סיכון אפשריים ברמת המרפאה, המתרפא, השן והשיקום, לגבי אורך החיים של שחזורים ישירים מסוג II. רשומות אלקטרוניות של מתרפאים התקבלו מ-11 מרפאות כלליות בהולנד, ונותחו 31,472 שחזורים שנערכו בין חודש ינואר 2015 לאוקטובר 2017. נעשו ניתוחים סטטיסטיים על שם קפלן-מאייר, נערך חישוב של שיעורי הכישלון השנתיים (AFRs) והמשתנים הוערכו באמצעות ניתוח רגרסיה רב משתנים של קוקס. זמן התצפית של השחזורים נע בין 0 ל-2.7 שנים ונמצא ממוצע שיעורי כישלון שנתיים בן 7.8 אחוז בשנתיים. עם זאת, נמצאה שונות רבה בשיעורי הכישלון השנתיים, שנעה בין 3.6 ל-11.4 אחוזים בין המטפלים השונים. מגוון רחב של משתנים הקשורים למתרפא, נמצאו קשורים לסיכון גבוה לצורך בהתערבות חוזרת: גיל המתרפא (גיל מבוגר: יחס סיכון, 1.372), בריאות כללית (בעיות רפואיות: יחס סיכון ,1.478) מצב החניכיים (בעיות בחניכיים: יחס סיכון,1.207)  סיכון לעששת וסיכון להרגלים פארא-פונקציונליים (יחס סיכון 1.687), שחזור בשיניים טוחנות (יחס סיכון 1.383), שחזורים בשיניים שטופלו באופן אנדודונטי (יחס סיכון ,1.890) ושחזור במספר רב של משטחים (≥ מ-4 משטחים: יחס סיכון 1.345). שחזורים אשר נעשו בעקבות שבר, נטו יותר להיכשל מאשר שחזורים שנעשו בשל עששת. כאשר לא נכללו גורמי הסיכון הקשורים למתרפאים, גורמי הסיכון הנותרים השתנו במידה ניכרת בהשפעתם ובמשמעותם: השפעת הרופא המטפל, גיל המתרפא והטיפול האנדודונטי גדלו, השפעת האבחנה פחתה והמצב הסוציו-אקונומי הפך משמעותי.
מסקנת החוקרים היא, כי וריאציה רחבה של גורמי סיכון של המרפאה, המתרפא, ורמות השן משפיעה על הישרדות שחזורים מסוג II. על מנת לספק טיפול שיניים מותאם אישית, חשוב לזהות ולתעד גורמי סיכון פוטנציאליים, אי לכך הם ממליצים על קיום מחקרים קליניים נוספים, שיכללו את גורמי הסיכון האלו של המתרפאים בעת איסוף הנתונים וניתוחם.

Laske M, Opdam NJM, Bronkhorst EM, et al. Risk factors for dental restoration survival: A practice-based study. J Dent Res 2019 doi: 10.1177/0022034519827566.