סקירה מעודכנת של מאמרים מהספרות המדעית העולמית בשיתוף עם החטיבה הישראלית של הארגון הבינלאומי למחקר דנטלי IADR
  
1/8/2019

הגברת היעילות של טיפול מכאני במוקוזיטיס סביב שתלים עם לייזר דיודה

מחלת מוקוזיטיס סביב שתלים המתרחשת לעתים קרובות במתרפאים עם טיפולי שתלים דנטליים, הינה מחלה דלקתית הנגרמת על ידי רובד החיידקים ומוגבלת לאזור הרקמות הרכות ללא אובדן עצם. כפי שדווח בסקירות שיטתיות קודמות, ההערכה היא כי המחלה משפיעה על כ-88-21 אחוזים מהמתרפאים ו-51-9 אחוזים מאתרי השתלים, עם ממוצע משוקלל של 47 אחוזים ו-29 אחוזים, בהתאמה. אם הדלקת נשלטת כראוי, מצב זה הינו הפיך, אבל אם הוא נותר ללא טיפול, המחלה עלולה להתקדם למחלת פרי אימפלנטיטיס תוך אובדן של העצם התומכת סביב השתלים. שיטות שונות של דקונטמינציה של פני שטח השתל הוצעו לשם טיפול במוקוזיטיס סביב השתל, כולל גרידה מכנית בלבד או כתוספת לטיפול אנטימיקרוביאלי מקומי או מערכתי, ליטוש אוויר עם אבקת גליצין או תוספי פרוביוטיקה. עם זאת, חלק מהשיטות הללו עשויות לפגוע בתכונות פני השטח של השתלים, לקדם עמידות של חיידקים או לחסום גישה לגיאומטריות התלת ממדיות המורכבות של אתרי השתלים. בשנים האחרונות קיבל השימוש בלייזר לשם טיפול בדלקות פריודונטליות וסביב שתלים, תשומת לב הולכת וגדלה. זאת בשל התכונות האנטי-זיהומיות כנגד חיידקים פתוגניים של החניכיים, פשטות הטיפול וההשפעות ההומאוסטטיות. מחקרים במעבדה הוכיחו כי לייזר CO2, לייזר דיודה DL)) ואיטריום אלומיניום גרנט מקובע ארביום - Er:YAG עשויים להיות מתאימים להקרנת פני שטח של טיטניום, שכן הם אינם גורמים לעלייה בטמפרטורה. לייזר דיודה 980 ננומטר עשוי להיות מתאים לטיפולים אלו בשל בטיחותו, כאשר משתמשים בו ישירות על פני השטח של השתל, יכולתו לחדור את הרקמות הרכות והסרת האפיתל בכיס החניכיים יחד עם השפעותיו האנטיבקטריאליות ויכולת הגירוי הביולוגי. לדברי מחברי המאמר, מכשיר זה מבצע דטוקסיפיקציה של פני שטח השתל על ידי הרג חיידקים פתוגניים באמצעות אפקטים פוטו-תרמיים ועל ידי פגיעה בפעילות אנדוטוקסינים של חיידקים. הוכח כי ביו-סטימולציה משפרת את ביטוי ה-mRNA של גורם צמיחת אינסולין, גורמת לטרנספורמציה לרכיב הגדילה ביתא ולגורם הצמיחה של אנדותל כלי הדם בפיברובלסטים של החניכיים בבני אדם, ומגרה את חילוף החומרים של רקמת החיבור. הליכים אלו מקדמים את תהליך הריפוי הפריודונטלי ומשפרים את חיבור ההתקשרות הפונקציונלית לשתלי טיטניום. כמה מחקרים בהם השתמשו בלייזר באותו אורך גל, הובילו לתוצאות קליניות ומיקרוביולוגיות משביעות רצון בטיפול במחלת החניכיים. עם זאת, מחברי המאמר מציינים כי בלייזר זה קיים סיכון להפקת חום על גבי הרקמה הסובבת, כאשר נעשה שימוש בפרמטרים ובטכניקות קרינה לא תקינים. מצב זה סביר יותר שיתרחש בנוכחות של דלקת ברקמות, משום שהן ספוגות בהמוגלובין וכרומופורים אחרים. הנתונים הקיימים על אודות ההשפעה של שימוש בלייזר בטיפול של מוקוזיטיס סביב שתלים, אינם חד-משמעיים. כיום זמין רק מידע מוגבל על אודות היישום של לייזר דיודה בטיפול במחלות סביב שתלים.

מטרה

לאור השיקולים האלה, נערך הניסוי המבוקר האקראי הנוכחי על מנת לנתח את היעילות הקלינית הנלווית של קרינה של לייזר דיודה 980 ננומטר בטיפול של מוקוזיטיס סביב שתלים עם גרידה מכנית. במחקר השתתפו 220 מתרפאים, בהם אובחן שתל אחד עם מוקוזיטיס סביב השתל. התוצאות הראשוניות בבסיס המחקר היו מדדי עומק כיס בבדיקת מחדר PD)) של ≥ 4 מ"מ ודימום כתוצאה מהבדיקה BoP)). המשתתפים הוקצו באופן אקראי לטיפולי ניסוי ובקרה. מתרפאים בקבוצת הבקרהn=110) ) עברו טיפולי גרידה באמצעות קירטות ומכשור אולטרא-סוני, ואילו המתרפאים שהוקצו לקבוצת הניסוי n=110)) קיבלו את הטיפול המכני בשילוב עם הקרנה בלייזר דיודה (ברמה של 980 ננומטר, 2.5 וואט, 10 קילוהרץ, pw, 30s). בתחילת המחקר, לאחר חודש ולאחר שלושה חודשים, נרשמו מדדי הנוכחות של דימום כתוצאה מהבדיקה, קיום של רובד ועומק הכיסים. שתי שיטות הטיפול הניבו שיפורים קליניים דומים עם ירידה ברת השוואה במספר האתרים החיוביים לדימום כתוצאה מהבדיקה, מדדי הרובד וערכי עומק הכיסים לאחר שלושה חודשים. בסוף תקופת התצפית הושג ריפוי מושלם של המחלה ב-38/110 (34.5 אחוזים) בקבוצת הניסוי לעומת 34/110 שתלים (30.9 אחוזים) בקבוצת הבקרה.
מסקנת מחברי המאמר היא, כי בהתבסס על התוצאות האלו, השימוש הנלווה בלייזר דיודה לא הניב כל תועלת קלינית משמעותית מבחינה סטטיסטית בהשוואה לטיפול מכאני לא ניתוחי בלבד, בכל הקשור לשליטה על דלקת סביב שתלים לאחר שלושה חודשים.

Aimetti M, Mariani GM, Ferrarotti F, et al. Adjunctive efficacy of diode laser in the treatment of peri-implant mucositis with mechanical therapy: A randomized clinical trial. Clin Oral Impl Res 30: 429-438, 2019