סקירה מעודכנת של מאמרים מהספרות המדעית העולמית בשיתוף עם החטיבה הישראלית של הארגון הבינלאומי למחקר דנטלי IADR
  
1/8/2019

ההשלכות של הפסקת השימוש בחומרי מצע בעת הכנת שחזורים מרוכבים

השימוש בחומרים מרוכבים מבוססי שרף באופן ישיר, ממשיך לעלות. עלייה זו מיוחסת לגורמים שונים, ביניהם: גידול בביקוש המתרפאים לשיקום בצבעי השיניים; התפתחויות בטכנולוגיות החומרים המרוכבים וחומרי דבק; שיפורים במאפייני הטיפול בחומרים מרוכבים ובמערכות הדבק הקשורות; הפיתוח של טכניקות מהירות וקלות יותר למיקום סתימות מרוכבות וההתקנים המסייעים והקטנת החשש לגבי תוחלת החיים של סתימות אחוריות מחומרים מרוכבים. כל זאת, יחד עם נתונים מעודדים בדבר היעילות של תיקון שחזורים מרוכבים; הירידה בשימוש באמלגם ברפואת השיניים והמעבר המתפתח לכיוון של גישות התערבות מינימלית, המנותבות למניעה לשם שיקום השיניים האחוריות. ישנן ראיות התומכות באי צורך במיקום של מצע לפני הנחת חומרים מרוכבים בשיניים אחוריות, ללא קשר לעומק הכנת החלל, ולמעט במצבים שבהם המצע מיועד להוות גורם טיפולי המשפיע על מוך השן בחללים עמוקים. הקבלה של ראיות אלה גורמת לכך ששחזורים מרוכבים הינם מהירים יותר וקלים יותר לביצוע. הראיות הקיימות כוללות סקירת Cochrane על מצעים לחללים, נתונים על ביצועים, עמידות בפני שברים, אורך החיים של שחזורים עם וללא מצעים וכן ממצאים שליליים על הערך של מצעים בשימור חיות מוך השן, יחד עם ההבנה כי למצע יש חשיבות בשמירה על השלמות הביולוגית של שחזורים מרוכבים בשירות הקליני.

מטרה

מאמר זה עוסק בתוצאות של הגישה הדוגלת בהפסקת השימוש במצעים בשחזורים מרוכבים. תוצאות אלה כוללות את הגורמים הבאים: הצורך לבדוק מחדש את ההוראה הרלוונטית, האתגר לשנות את הפרקטיקה וההרגלים הקיימים ברפואת השיניים המשמרת, הצורך לאמץ גישות חדשות לניהול מחלת העששת, הרחבת ההסתמכות על קישור באמצעות דבקים, צמצום הזמן הנדרש למיקום של חומרים מרוכבים, ביומכניקה משופרת של השיניים המשוחזרות, פרוטוקולים פשוטים לתיקון ותוחלת חיים משופרת של הסתימות.
לדברי מחברי המאמר, ניתן לסכם את החשיבה הנוכחית, המבוססת על הראיות הטובות ביותר, כדלקמן:
1) השימוש במצעים ובחומרי בסיס קשור באופן מסורתי לשימוש באמלגם, בעיקר משום שחומרים אלו (מצע ובסיס) דרושים על מנת לספק בידוד תרמי בין האמלגם לבין הרקמה הוויטלית של הדנטין. חומרי שרף מרוכבים, לעומת זאת, הינם גורמים מבודדים כשלעצמם ואינם דורשים קיום של מצע או בסיס למטרות בידוד.
2) ניתן להשיג הידבקות צפויה של שחזורים מבוססי שרף לרקמות השן הנותרות באמצעות מערכות מודרניות של קישור לדנטין. המצע מגביל את פני השטח הזמינים עבור הקישור ומקטין את עוביו של השרף המרוכב >1.5 מ"מ, תוך הגבלת המאפיינים הפיזיים והביומכניים של השחזור השלם. יתר על כן, הנחת גורם הקישור לדנטין גורמת לאיטום השחזור והדנטין שבבסיסו ומגנה על מוך השן מגירויים ומפגיעה של חיידקים. דבקים בהם נעשה שימוש הפועלים בשני שלבים של עיכול או בשלושה שלבים של עיכול ושטיפה, מציגים כושר הידבקות חזק מאוד לחלקי השן כאשר הם מונחים כראוי. לדברי מחברי המאמר נראה, אם כן, כי אין עוד אינדיקציה להציב מצע על השן לפני ביצוע שחזור מרוכב אחורי משרף. היוצאים מהכלל הינם מצבים שבהם הנחת הבסיס או המצע נדרשת מסיבות טיפוליות. הפסקת השימוש בחומרי מצע בשחזורים מרוכבים, מציעה יתרונות ובעלת תועלת הן למתרפאים והן לרופאי השיניים. כתוצאה מכך, התפתחות זו בשימוש בחומרים מרוכבים לשם שיקום של השיניים האחוריות, צריכה להיות מועילה למערכות בריאות הפה.
לפיכך, מחברי המאמר מציעים, כי ניתן לצבור רווח רב על ידי פעולה מקדימה לתכנון המעבר להפסקת השימוש בחומרי מצע בעת הכנת שחזורים מרוכבים, כצעד הבא בשימוש הנרחב בסתימות מרוכבות בשיניים אחוריות. תכנון כזה עשוי לכלול התקדמות מהירה לניהול מודרני של עששת ושימוש במערכות דבק חדשניות. החוקרים ממליצים לרופאי השיניים להשתתף בתוכניות להתפתחות מקצועית, המספקות הנחיות לגישות חדשניות לשימוש בחומרים מרוכבים על מנת לשחזר את השיניים האחוריות.

Blum IR, Wilson NHF. Consequences of no more linings under composite restorations. Brit Dent J 226: 749-752, 2019