סקירה מעודכנת של מאמרים מהספרות המדעית העולמית בשיתוף עם החטיבה הישראלית של הארגון הבינלאומי למחקר דנטלי IADR
  
9/10/2019

התערבויות במצבי פרי אימפלנטיטיס והשפעותיהן על אובדן עצם נוסף

פרי אימפלנטיטיס הוא מצב פתולוגי הקשור לרובד המתרחש ברקמות סביב השתלות דנטליות ומאופיין בדלקת ברקמות הרכות ואובדן עצם. השכיחות של מצב זה הוערכה במספר דיווחים המייצגים אוכלוסיות רקע שונות. מחקרים מאירופה, אסיה ויבשת אמריקה זיהו את קיומן של תת-קבוצות משמעותיות של בני אדם הסובלים מהמחלה. בהתאם להגדרות המקרה שהוחלו, שיעורי השכיחות של פרי אימפלנטיטיס בדוחות אלה נעו בין 10 אחוזים ליותר מ-20 אחוזים. יתרה מזאת, בדו"ח קונצנזוס מ"הסדנה העולמית בנושא מחלות ומצבים של החניכיים וסביב שתלים" (2018), נאמר כי ההתקדמות של פרי אימפלנטיטיס היא מהירה יותר מזו של מחלת החניכיים. הצהרה זו התבססה בעיקר על השוואה בין הערכות רטרוספקטיביות בקבוצות מתרפאים שטופלו באמצעות שתלים, לנתונים היסטוריים של קבוצות מחוסרות שיניים. הטיפול שניתן למתרפאים המאובחנים כסובלים מפרי אימפלנטיטיס מכוון לפתור את מצב הדלקת ולמנוע אובדן נוסף של העצם השולית התומכת ובכך לשמר את השתלים ושחזורי השיקום. מבחינה זו, הוכח כי טיפול לא ניתוחי בלבד אינו מספיק. נתונים ארוכי-טווח של התוצאות המתקבלות בעקבות טיפול כירורגי בפרי אימפלנטיטיס, הצביעו על שינויים קלים בלבד ברמות העצם השולית לאחר הטיפול. מחברי המאמר מתארים, כי כחלק מהערכה ארצית של טיפולי השתלים אשר בוצעה בשבדיה בשנת 2013, נבדקו בקרב 596 מתרפאים קיומן של מחלות סביב שתלים. לכל המתרפאים ניתן טיפול באמצעות שתל תשע שנים קודם לכן. לאחר בדיקת מחדר סביב השתלים ובדיקה רדיוגרפית, נקבעה אבחנה לכל אתר שתלים ולכל מתרפא. בסך הכול אובחנו 98 מתרפאים עם פרי אימפלנטיטיס מתונה/חמורה (דימום לאחר בדיקה ואובדן עצם>שני מ"מ) באחד או יותר מהשתלים. באותה עת דווח לרופאי השיניים האחראיים, על המצב הקליני והרדיוגרפי של המתרפאים שלהם.

מטרה

המחקר הנוכחי בוצע על מנת להעריך את ההתערבויות שנערכו והשלכותיהן ביחס לאובדן עצם נוסף באתרים שאובחנו עם פרי אימפלנטיטיס. במחקר השתתפו בשנת 2017 70 מתרפאים שאובחנו עם פרי אימפלנטיטיס מתונה/חמורה-קשה ביותר מאחד מאתרי השתלים שלהם ארבע שנים קודם לכן. שינויים ברמות העצם השולית במהלך תקופת המחקר, אשר נבדקו בעזרת צילומים רדיוגרפיים ומנבאים את התקדמות המחלה, זוהו על ידי מבחני רגרסיה ומודל ליניארי מעורב. תיקי המתרפאים נותחו לצורך התערבויות מקצועיות הקשורות לטיפול בפרי אימפלנטיטיס. אובדן העצם הממוצע (± SD) שהוצג בשתלים אשר אובחנו כסובלים מפרי אימפלנטיטיס מתון/חמור, היה 1.1 ± 2.0 מ"מ לאורך תקופת התצפית שנמשכה 3.3 שנים.
כמעט לכל המתרפאים ניתן טיפול באמצעים לא-כירורגיים, הכוללים ניקוי תת הרירית ו/או מעל הרירית של השתלים, ואילו טיפול כירורגי בפרי אימפלנטיטיס היה מוגבל לתת-קבוצה בת 17 משתתפים. אתרי השתלים אשר טופלו באמצעות ניתוח, הציגו לפני ההתערבות הכירורגית אובדן עצם ממוצע של 1.4 ± 2.4 מ"מ, בעוד שלאחר הטיפול חלו רק שינויים קלים (0.2 ± 1.0 מ"מ). הפרמטרים הקליניים (היווצרות דימום/תפליט בעת הבדיקה ועומק הכיסים) שנבדקו בעת האבחנה, היו מנבאים מובהקים מבחינה סטטיסטית להתקדמות המחלה.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי טיפולים לא-כירורגיים אינם מספיקים על מנת למנוע אובדן עצם נוסף באתרי שתלים שנפגעו על ידי פרי אימפלנטיטיס מתונה/חמורה. טיפול כירורגי בפרי אימפלנטיטיס מפחית באופן ניכר את התקדמות אובדן העצם, והערכות קליניות של דימום בעקבות בדיקה ועומק הכיס בעת האבחון, עשויות לחזות אובדן נוסף של העצם.


Karlsson K, Derks J, Håkansson J, et al. Interventions for peri-implantitis and their effects on further bone loss: A retrospective analysis of a registry-based cohort. J Clin Periodontol 46: 872–879, 2019