סקירה מעודכנת של מאמרים מהספרות המדעית העולמית בשיתוף עם החטיבה הישראלית של הארגון הבינלאומי למחקר דנטלי IADR
  
23/1/2020

ניהול דנטלי ורפואי של דום נשימה חסימתי בשינה

דום נשימה בשינה מוגדר על ידי הפסקת נשימה (אפניאה), או הפחתה בזרימת האוויר
(היפופניה), הנמשכת ≥10 שניות ומתרחשת >חמש פעמים בשעת שינה בקשר להתעוררות קורטיקלית מהשינה (לשם השבת הנשימה) ו/או דסטורציה של חמצן (סף של שלושה אחוזים או ארבעה אחוזים). כאשר מצב זה משויך לחסימה בדרכי הנשימה העליונות, אנומליות של האף או הפנים, או השמנת יתר, הוא מסווג כדום נשימה חסימתי בשינה(OSA), ואילו כאשר הוא נגרם על ידי סטייה מוחית של הנשימה (רבה מדי או מעטה מדי), הוא מסווג כדום נשימת שינה מרכזי. דום נשימה מרכזי קשור, לעתים קרובות, לאי ספיקת לב, השמנת יתר חולנית או תרופות דפרסנטיות של מערכת העצבים המרכזית, כגון אופיואידים ובנזודיאזפינים. דום נשימה חסימתי בשינה הוא מצב עם פוטנציאל לסיכון חיים, וכאשר הוא לא מטופל, הוא קשור לבעיות בריאותיות משמעותיות (כגון בעיות בלב והתנהגות), תמותה בקרב מבוגרים ושינוי בביצועי הלמידה והגדילה הגופנית בקרב ילדים.
במחקר המוקדם ביותר בנושא שכיחות דום נשימה חסימתי בשינה בארצות הברית באוכלוסייה הכללית, דווח כי ארבעה אחוזים מהגברים ושני אחוזים מהנשים מציגים אי סדרים בנשימה בעת השינה. במחקר עדכני שכלל polysomnography (מבחן הכולל בדיקת פרמטרים רבים הקשורים בשינה) בארצות הברית, זוהה דום נשימה חסימתי בשינה מתון עד קשה בקרב עשרה אחוזים מהגברים בני 30 עד 49 ובקרב 17 אחוזים מבני 50 עד 70. עם זאת, רק שלושה אחוזים מהנשים בנות 30 עד 49 ותשעה אחוזים מהנשים בנות 50 עד 70, הציגו רמת חומרה זו. נשים נוטות להיות מוגנות מפני דום נשימה בשינה עד גיל המעבר, ואז השכיחות עולה עם תלונות על איכות שינה ירודה. כלומר, בנשים לאחר גיל המעבר קיימת שכיחות של דום נשימה חסימתי בשינה גבוהה יותר פי שלוש-שש פעמים. לדעת מחברי המאמר, בעידן הרפואה המדויקת, חשוב למקד בני אדם הנמצאים בסיכון גבוה לסבול ממצבים אלו. לגברים מבוגרים (בגיל ≥50) המציגים מדד מסת גוף גבוהה, יתר לחץ דם, או עם היסטוריה של נחירות או דום נשימה, ישנה סבירות גבוהה יותר לסבול מדום נשימה חסימתי מתון עד קשה בשינה. בעבור גברים ונשים בגיל צעיר יותר ובכל הגילאים, דיווחים על ישנוניות, עייפות, או תלונות קוגניטיביות או קומורבידיות כגון כאב ראש מתמשך בבוקר, יתר לחץ דם וסוכרת, הם אינדיקטורים לסקירה לגבי מצב זה.

מטרה

המחקר הנוכחי התבצע על מנת להציע לרופאי השיניים סקירה של מצבי דום נשימה חסימתי בשינה וניהולם, להדגיש מנגנוני פעולה משוערים הקשורים ליעילות מכשור אורלי (OA) ולהציע כיווני מחקר עתידיים לתחום השינה בקשר לרפואת השיניים.
אף על פי שדום נשימה בשינה מאובחן על ידי רופאים שהינם מומחים לשינה, ניהולו של מצב זה הינו בין-תחומי. תפקידו של רופא השיניים בשטח זה כולל:
1) סקירה בקרב המתרפאים לקיום גורמי סיכון לדום נשימה בשינה ,כגון: רטרוגנתיה, קשת חך גבוהה, שקדים או לשון מוגדלים, קיום של טורוס מוגדל, ציון מָלָמפטי גבוה (בדיקה פשוטה ומהירה שמתבססת על המרחק בין הבסיס הלשון לבין גג החיך, העשויה להוות מנבא טוב לדום נשימה חסימתי בשינה), שינה גרועה, תנוחת השינה, השמנת יתר, יתר לחץ דם, כאבי ראש בבוקר או כאבי פנים ופה וברוקסיזם.
(2 הפנייה לאיש מקצוע מתאים בתחום הבריאות לפי הצורך.
3) מתן טיפול באמצעות מכשיר אורלי, ולאחריו מעקב באמצעות מרפאת שינה.
לדברי מחברי המאמר, נוסף למאפייני המכשיר האורלי ומומחיות הרופא המטפל, קיימים מאפיינים אנטומיים, התנהגותיים, דמוגרפיים ונוירופיזיולוגיים העשויים להשפיע על יעילות מכשירי הפה המשמשים לניהול דום נשימה בשינה .אי לכך, הטיפול במצב זה צריך להיות מותאם לכל מתרפא באופן ספציפי.


Lavigne GJ, Herrero Babiloni A, Beetz G, et al. Critical issues in dental and medical management of obstructive sleep apnea. J Den Res 2019 doi: 10.1177/0022034519885644