סקירה מעודכנת של מאמרים מהספרות המדעית העולמית בשיתוף עם החטיבה הישראלית של הארגון הבינלאומי למחקר דנטלי IADR
  
1/3/2020

הצהרת עמדה של האיגוד האירופי לאנדודונטיה: השימוש באנטיביוטיקה באנדודונטיה

זיהומים אנדודונטיים, הגורמים לדלקת מוך השן ודלקת חניכיים פריאפיקאלית, הינם תהליכים פולי מיקרוביאליים, הכוללים שילוב של חיידקים גרם-חיוביים, גרם-שליליים, אנאירוביים פקולטטיביים ואנאירוביים מוחלטים. מרבית הזיהומים האנדודונטיים מוגבלים לאזור שבתוך השן וניתן לנהל אותם בהצלחה באמצעות טיפול אופרטיבי מקומי, ניקוז או עקירת שיניים, ללא צורך באנטיביוטיקה מקומית או מערכתית. עם זאת, כאשר יש עדויות למעורבות מערכתית והתפשטות מרובה, מהירה ומפוזרת של הזיהום, ישנה התוויה לשימוש באנטיביוטיקה כתוספת לטיפול מקומי. מניעת זיהום חיידקי בפגיעות טראומטיות משפיעה על הפרוגנוזה של השיניים הפגועות. מזעור העומס החיידקי בשלב הריפוי, מועיל בניהול הפגיעות, ושימוש באנטיביוטיקה באופן מערכתי או מקומי, עשוי למלא תפקיד חשוב. השימוש באנטיביוטיקה לחיטוי מערכת תעלות השורש, היה דבר שבשגרה בהליכים אנדודונטיים רגנרטיביים (REPs) בשיניים לא מפותחות עם מוך נמקי ודלקת חניכיים אפיקאלית. עם זאת, המשך השימוש בהם מוטל בספק. לדברי מחברי המאמר, כל בקטרמיה הנוצרת על ידי טיפולים אנדודונטיים בקרב בני אדם בריאים, מטוהרת במהירות ואינה גורמת לסיבוכים, אך בקרב בני אדם פגיעים, ניתן לבצע טיפול באנטיביוטיקה באופן מניעתי לשם מניעת זיהומים מקומיים לאחר הטיפול והתפשטות מערכתית של הזיהום.
הצהרת העמדה הנוכחית מייצגת קונצנזוס של ועדת מומחים, אשר כונסה על ידי "האיגוד האירופי לאנדודונטיה"(ESE) בנושא השימוש באנטיביוטיקה באנדודונטיה. ההצהרה מבוססת על ראיות מדעיות עדכניות, כמו גם על המומחיות של חברי הוועדה.

מטרה
ההצהרה נועדה לספק לרופאי השיניים ולעובדי בריאות אחרים, קריטריונים מבוססי ראיות לקביעת העיתוי הנכון לשימוש באנטיביוטיקה לשם טיפול בזיהומים אנדודונטיים, פגיעות טראומטיות בשיניים, הליכי וָסקולריזציה חוזרת בשיניים בלתי מפותחות עם נמק המוך וטיפול מונע למתרפאים הנמצאים בסיכון רפואי. המאמר מדגיש את התפקיד שרופאי השיניים ומטפלים אחרים יכולים למלא במניעת שימוש היתר באנטיביוטיקה.
טיפול אנטיביוטי סיסטמי בשילוב עם טיפול אנדודונטי מומלץ במצבים הבאים:
1. מורסה אפיקאלית חריפה במתרפאים עם בעיות רפואיות סיסטמיות.
2. מורסה אפיקאלית חריפה עם מעורבות מערכתית (נפיחות מקומית, טמפרטורת גוף גבוהה >38 מעלות צלזיוס, הרגשת חולי, לימפאדנופתיה, טריזמוס).
3. זיהומים מתקדמים (הופעה מהירה של זיהום חמור תוך פחות מ-24 שעות, צלוליטיס או זיהום מתפשט, אוסטאומיאליטיס) כאשר יש אינדיקציה להפניה למנתחים אורליים.
4. רפלנטציה של שיניים קבועות עקורות. במקרים אלה, ניתן להשתמש במתן מקומי של אנטיביוטיקה.
5. טראומת רקמות רכות הדורשות טיפול (למשל תפרים, סילוק מוקד זיהומי).
התוויות הנגד למתן אנטיביוטיקה מערכתית באנדודונטיה, כוללות את מרבית הזיהומים האנדודונטיים המוגבלים בתוך השן, אותם ניתן לנהל בהצלחה על ידי טיפול אופרטיבי מקומי רוטיני, ניקוז או עקירת שיניים, ללא צורך באנטיביוטיקה מקומית או מערכתית.
לפיכך, לדעת מחברי המאמר, טיפול אנטיביוטי מערכתי משלים במהלך טיפול אנדודונטי אינו מומלץ במצבים הבאים:
1. דלקת מוך שן סימפטומטית בלתי הפיכה (כאב, ללא תסמינים וסימני זיהום אחרים).
2. נמק מוך השן.
3. פריודונטיטיס אפיקאלית סימפטומטית (כאב, כאב בעת הקשה ונשיכה והרחבת ליגמנט החניכיים).
4. מורסה אפיקאלית כרונית (שיניים עם דרכי סינוס וקרינה רדיואנסית).
5. מורסה אפיקאלית חריפה ללא מעורבות מערכתית (נפיחות מקומית).
מהידע העדכני, המבוסס על הנחיות האיגוד הבינלאומי לטראומטולוגיה של השיניים (IADT), מתן אנטיביוטיקה אינו מומלץ בטיפול בשברים בשיניים, סבלוקסציה, פציעות כתוצאה מלוקסציה ואקסטרוזיה.
מחברי המאמר מציינים, כי השימוש באנטיביוטיקה מונעת במתרפאים נפגעי מחלות כלליות העוברים טיפול אנדודונטי, הינו שנוי במחלוקת וצריך להילקח בחשבון רק כאשר הוכחה תועלתו של הטיפול, או כשיש קונצנזוס לשימוש כזה. בכל מצבי הטיפול, במיוחד בטיפול אנדודונטי כירורגי, חייבת להתקיים הערכה רפואית כוללת המתבססת על המקרה הפרטי, בהתחשב במצב ובבקרה של המחלה, הסיכון לסיבוכים הקשורים לזיהום והסיכון לתגובות שליליות. במקרים של ספק, יש לדון בניהול המתרפאים עם הרופא הכללי טרם הטיפול האנדודונטי.

Segura-Egea JJ, Gould K, Hakan Sen B, et al. European Society of Endodontology position statement: The use of antibiotics in endodontics. Int Endod J2018:51:20-25