סקירה מעודכנת של מאמרים מהספרות המדעית העולמית בשיתוף עם החטיבה הישראלית של הארגון הבינלאומי למחקר דנטלי IADR
  
מבזקים חמים
12/3/2020

טיפול תרופתי בהקלה על תופעות תסמונת הפה השורף

תסמונת הפה השורף (BMS) הינה מצב כרוני המאופיין בכאב בחלל הפה, בייחוד בלשון, ומתרחשת בעיקר בקרב נשים לפני ואחרי גיל המעבר. האיגוד הבינלאומי לחקר הכאב מגדיר את תסמונת הפה השורף כתחושה כרונית, תוך-אורלית של שריפה, שאין לה סיבות מזוהות, לא מקומיות ולא מערכתיות. ניתן לסווג את תסמונת הפה השורף לשתי צורות קליניות, ראשוניות ומשניות; בתסמונת הפה השורף הראשונית לא ניתן לזהות את הגורמים האורגניים המקומיים או הסיסטמיים, בעוד שתסמונת הפה השורף המשנית קשורה לגורם סיבתי מדויק. האבחנה של תסמונת הפה השורף הראשונית תלויה בעיקר באי קיום של גורמים אטיולוגיים. ניתן לטפל בתסמונת הפה השורף המשנית על ידי טיפול בגורמים הסיבתיים; עם זאת, הטיפול בתסמונת הפה השורף הראשונית (להלן, "תסמונת הפה השורף") ממשיך להוות אתגר רפואי. אף על פי שנעשו בקרב מתרפאים עם תסמונת הפה השורף ניסיונות להתמודד עם התופעה באמצעות סוגים שונים של התערבויות טיפוליות, כולל גורמים פסיכוטרופיים, תוספי תזונה וגישות פסיכולוגיות, אין מספיק הוכחות לגבי יעילותן של התערבויות אלו. נעשה במתרפאים אלו אף שימוש בכמה סוגים של חומרים פסיכוטרופיים, כולל אנטידפרסיבים טריציקליים ומעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין ונוראפינפרין, מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרוטונין ובנזודיאזפינים אשר הינם בשימוש נפוץ בשל השפעתם על הפחתת חרדות, שיכוך כאבים והרפיית השרירים. עם זאת, תופעות לוואי כמו ליקוי קוגניטיבי, תסמיני גמילה ויתר סֵדציָה נקשרו לשימוש בתרופות אלו. ההשפעות השליליות עשויות להשתנות בהתאם לסוגי הבנזודיאזפינים בהם משתמשים, והן בולטות יותר לאחר שימוש ארוך-טווח מכיוון שתקופות מחצית החיים של סילוקן של תרופות אלו, הינן קצרות.
אתיל - loflazepate הינה תרופה נוגדת חרדה ללא יכולת סדציה, עם מחצית חיים ארוכה של סילוק, ולפיכך, מינונים נמוכים של תרופה זו עשויים לגרום להפחתה בהשפעה על ליקוי קוגניטיבי.

מטרה
בשל היעדר פרוטוקול טיפול ספציפי במתרפאים הסובלים מתסמונת הפה השורף, ערכו מחברי המאמר מחקר רטרוספקטיבי, בו מרבית המתרפאים קיבלו בתחילה תרופות נוגדות חרדה, כגון אתיל – loflazepate ולאחר מכן, אם התסמינים נמשכו - טופלו בנוגדי דיכאון כגון milnacipran או amitriptyline. במחקר זה נבחנה לראשונה היעילות של שלוש התרופות (אתיל - loflazepate, milnacipran ו-amitriptyline) אשר ניתנו על מנת להקל על הסימפטומים של תסמונת הפה השורף.
המחברים ביצעו מחקר רטרוספקטיבי המבוסס על משתתפים מבית חולים. הרישומים הקליניים של מתרפאים שאובחנו עם תסמונת הפה השורף משנת 2014 ועד שנת 2018 התקבלו ממאגר המתרפאים של בית החולים של מדעי הבריאות של אוניברסיטת הוקאידו, יפן. האבחנה של תסמונת הפה השורף נעשתה על פי הקריטריונים שניתנו בסיווג הבינלאומי של הפרעות כאבי ראש. במחקר זה נכללו מתרפאים שאובחנו עם תסמונת הפה השורף וטופלו באמצעות אתיל - loflazepate, milnacipran או amitriptyline בלבד. בסך הכול עמדו בקריטריונים להשתתפות במחקר 115 מתרפאים, אשר חולקו לשתי קבוצות כדלקמן: קבוצת רמיסיה (n=29) אשר כללה מתרפאים שהיו שבעי רצון מההקלה בכאב וסיימו את הטיפול תוך שנה מתחילתו, ללא סימפטומים של הישנות במהלך תקופת המחקר, וקבוצה ללא רמיסיהn=86) ), המורכבת ממטופלים שלא השלימו את הטיפול תוך שנה לאחר תחילתו והומלץ להם להישאר במעקב רפואי.
הטיפול נחשב ליעיל אם המתרפא עבר למצב של רמיסיה בתוך שנה, או היה מסוגל להפחית את ציון המדד האנלוגי החזותי (VAS) ל<20, בהיעדר רמיסיה. נמצא, כי אסטרטגיית הטיפול הייתה יעילה בקרב 76.7 אחוזים מהמטופלים. לאחר טיפול של שנה אחת התגלו בקבוצת הרמיסיה הפחתות משמעותיות בציוני ה-VAS מ מ- 14.2±73.5 בביקור הראשון ל-8.7±14.7 בביקור האחרון, ובקבוצה ללא רמיסיה מ- 14.3±79.7 בביקור הראשון ל-23.7±33.4.
מסקנת מחברי המאמר היא, כי אסטרטגיית הטיפול באמצעות מונותרפיה של אתיל - loflazepate או בשילוב עם milnacipran או amitriptyline עשויה להיות יעילה ביותר להפחתת הכאב במתרפאים הסובלים מתסמונת הפה השורף.

Paudel D, Utsunomiya M, Yoshida K, et al. Pharmacotherapy in relieving the symptoms of burning mouth syndrome: A 1-year follow-up study. Oral Diseases 2020;26:193-199