הדיגיטציה של רפואת השיניים האיצה בעשור האחרון את חדירתן של טכנולוגיות ייצור מתקדמות למרפאה. אחת המרכזיות שבהן היא ההדפסה התלת־ממדית (3D Printing), המאפשרת ייצור מהיר ומדויק של מודלים דנטליים, מדריכי שתלים, סדים אוקלוזליים, תבניות אורתודונטיות ורכיבים פרותטיים זמניים. מדפסות שולחניות בטכנולוגיות SLA ו-DLP הפכו בשנים האחרונות לנגישות יותר מבחינה כלכלית, ולכן מרפאות רבות בוחנות את האפשרות להכניס את הייצור הדיגיטלי אל תוך המרפאה. אולם מעבר להתלהבות הטכנולוגית, השאלה המרכזית היא האם ההשקעה אכן משתלמת מבחינה כלכלית. לשם כך יש לבצע ניתוח עלות–תועלת המבוסס על נתוני המרפאה.

השלב הראשון הוא הערכת עלות ההשקעה הראשונית. מדפסות דנטליות שולחניות באיכות רפואית זמינות כיום בטווח מחירים של כ-4,000–12,000 דולר, בהתאם לדיוק ההדפסה, נפח העבודה ומהירות המערכת. בנוסף למדפסת עצמה נדרש ציוד משלים הכולל יחידת שטיפה להסרת שרף עודף ויחידת הקשיה (curing) להשלמת הפולימריזציה של החומר. עלות ציוד זה נעה בדרך כלל בין 2,000 ל-4,000 דולר. לעיתים יש להוסיף גם תוכנות ניהול הדפסה והכשרת צוות. לפיכך, ההשקעה הכוללת במערכת הדפסה בסיסית למרפאה עשויה להגיע לכ-8,000–15,000 דולר.

השלב השני הוא חישוב העלויות השוטפות. העלות המרכזית היא חומרי ההדפסה, שרפים דנטליים ביוקומפטיביליים המאושרים לשימוש קליני. מחירם נע בדרך כלל בין 150 ל-300 דולר לליטר. העלות המעשית של חומר למודל דנטלי היא בדרך כלל כ-1–3 דולר בלבד, בעוד שסד לילה מודפס עשוי לעלות כ-10–25 דולר מבחינת חומר גלם. יש להביא בחשבון גם אלכוהול איזופרופילי לניקוי, חלקים מתכלים וזמן עבודה של הצוות. בהערכה שמרנית, העלויות התפעוליות השנתיות של מדפסת במרפאה נעות לרוב סביב 1,000–2,500 דולר.

מנגד, יש לחשב את החיסכון הישיר הנובע מהפחתת עבודות המוזמנות ממעבדת השיניים. מודל מודפס המשמש לתכנון שיקום או אורתודונטיה עשוי לעלות למרפאה במעבדה כ-40–80 דולר. כאשר המודל מודפס במרפאה, עלות החומר בלבד היא לעיתים פחות מ-3 דולר. באופן דומה, סד לילה שמחירו למרפאה מהמעבדה נע לעיתים בין 150 ל-300 דולר ניתן לייצור עצמי בעלות חומר של כ-20 דולר בלבד. הפער הכלכלי הופך משמעותי כאשר נפח המקרים גדל.

דרך פשוטה להעריך את הכדאיות היא חישוב החזר ההשקעה (ROI). אם מערכת הדפסה מלאה עולה כ-12,000 דולר והחיסכון הממוצע לכל סד לילה הוא כ-150 דולר, הרי שייצור של כ-80 סדים בלבד עשוי לכסות את ההשקעה הראשונית. כאשר מוסיפים לכך הדפסה של מודלים דנטליים ומדריכי שתלים, תקופת החזר ההשקעה עשויה להתקצר לשנה עד שנתיים בלבד.

לדוגמה, מרפאה המבצעת בשנה כ-150 מודלים, כ-40 סדי לילה וכ-25 מדריכי שתלים עשויה לחסוך סכום כולל של כ-15,000–17,000 דולר בשנה בהשוואה להזמנת עבודות אלו ממעבדה. במצב כזה מערכת הדפסה עשויה להחזיר את עלותה בתוך פרק זמן קצר יחסית.

עם זאת, בחישובים כלכליים מסוג זה מתגלות לעיתים טעויות נפוצות המובילות להערכת יתר של הכדאיות.

הטעות הראשונה היא הערכת יתר של נפח העבודה. מרפאות רבות מניחות כי מספר המקרים שייוצרו במדפסת יהיה גבוה, אך בפועל רק חלק קטן מהעבודות אכן מודפס במרפאה. ניצול חלקי של המדפסת מאריך משמעותית את תקופת החזר ההשקעה.

טעות שנייה היא התעלמות מעלויות תפעול וזמן צוות. לעיתים החישוב מתייחס רק למחיר השרף, אך אינו כולל זמן עבודה של הסייעת או הטכנאי בהכנת הקבצים, ניקוי ההדפסות והקשייתן. כאשר זמן עבודה זה משמעותי, החיסכון הכלכלי קטן יותר מכפי שנדמה בתחילה.

טעות שלישית היא הנחה שכל עבודה ניתנת לייצור במרפאה. בפועל, חלק מהעבודות עדיין מבוצעות במעבדה, במיוחד כאשר מדובר בשחזורים מורכבים או בחומרים הדורשים ציוד ייעודי.

טעות נוספת היא התעלמות מעקומת הלמידה. בתקופת ההטמעה הראשונית ייתכנו הדפסות כושלות, שימוש עודף בחומר או זמן עבודה ארוך יותר עד לייצוב התהליך.

מעבר לכך, חשוב גם לשאול שאלה פחות נפוצה אך חשובה: מתי דווקא עדיף שלא לרכוש מדפסת תלת־ממד?

במרפאות בעלות נפח עבודה נמוך יחסית, במיוחד כאלה שאינן מבצעות מספר משמעותי של סדי לילה, מודלים דיגיטליים או מדריכי שתלים, ייתכן שההשקעה לא תנוצל במידה מספקת. גם מרפאות שאינן משלבות סריקה אינטראורלית ותכנון דיגיטלי מתקשות לעיתים להפיק תועלת מלאה מהמדפסת. בנוסף, כאשר קיימת מעבדת שיניים זמינה המספקת שירות מהיר ובמחיר תחרותי, ייתכן שהחיסכון הכלכלי של הדפסה עצמית יהיה מוגבל.

לכן, במקרים מסוימים הגישה הכלכלית הנבונה היא דווקא להמשיך לעבוד עם מעבדה דיגיטלית חיצונית, לפחות עד שנפח העבודה מצדיק מעבר לייצור בתוך המרפאה.

לסיכום, הדפסה תלת־ממדית יכולה להפוך לכלי קליני וכלכלי משמעותי במרפאה הדנטלית, אך כדאיותה תלויה בנפח העבודה ובניהול נכון של זרימת העבודה הדיגיטלית. ניתוח עלות–תועלת המבוסס על נתוני המרפאה, תוך הימנעות מהטעויות הנפוצות בהערכת הכדאיות, מאפשר לרופא השיניים לקבל החלטת השקעה מושכלת ולנצל את יתרונות הטכנולוגיה באופן מיטבי.

רשימת ספרות

  1. 1. Revilla-León M, Özcan M. Additive manufacturing technologies used for processing polymers in dentistry. J Prosthodont. 2019;28:146-158.
  2. 2. Unkovskiy A, Spintzyk S, Brom J, et al. Direct 3D printing in dentistry: current applications and future perspectives. J Clin Med. 2021;10:4609.
  3. 3. Revilla-León M, Özcan M. Additive manufacturing in dentistry: current technologies and clinical applications. Int J Comput Dent. 2020;23:319-333.
  4. 4. Mangano F, Gandolfi A, Luongo G, Logozzo S. Additive manufacturing in dentistry. J Dent. 2017;59:1-12.
  5. 5. Alharbi N, Wismeijer D, Osman RB. Additive manufacturing techniques in prosthodontics. J Prosthodont. 2017;26:283-288.
  6. 6. Tahayeri A, Morgan MC, Fugolin AP, et al. 3D printed versus conventionally cured dental materials. Dent Mater. 2018;34:192-200.
  7. 7. Javaid M, Haleem A. Current status and applications of additive manufacturing in dentistry. J Oral Biol Craniofac Res. 2019;9:179-185.
  8. 8. Dawood A, Marti Marti B, Sauret-Jackson V, Darwood A. 3D printing in dentistry. Br Dent J. 2015;219:521-529.