מחברי המאמר מציינים כי קסרוסטומיה קשורה לרוב בירידה בהפרשת רוק או שינויים בהרכב הביוכימי של הרוק, אך היא עלולה להתרחש גם במהלך תקין של פעילות הבלוטות. מצב זה, אשר קיים ב-20 אחוזים מהאוכלוסייה הכללית, עשוי להוות גם סימפטום מוקדם של מספר מחלות מערכתיות. החולים יכולים לחוות יובש בפה, תחושות גוף זר ותחושות צריבה, אשר עלולים להשפיע על הלעיסה, הבליעה, הקול ושימוש בתותבות, והינו מלווה בתסמינים אחרים כגון ירידה באפקט הניקוי העצמי של הפה. בנוסף, סימפטום זה מופיע בשכיחות גבוהה יותר אצל נשים (כ-30 אחוזים) ואוכלוסיות מזדקנות (כ-50 אחוזים). קסרוסטומיה יכולה להיגרם משתי סיבות, שהן פיזיולוגיות ופתולוגיות. עם העלייה בגיל, ניוון תאי בלוטת הרוק תפקוד הבלוטה יורד בהדרגה, ייצור הרוק פוחת והרכב הרוק משתנה. שינויים פיזיולוגיים אלו יכולים לגרום לקסרוסטומיה. הסיבות הפתולוגיות קשורות לגורמים רבים עם סיבות מקומיות וגורמים מערכתיים. גורמים מקומיים כוללים הקרנות של הראש והצוואר, תרופות נוגדות דיכאון ותרופות להורדת לחץ דם. גורמים מערכתיים כוללים תסמונת סיוגרן, דלקת מפרקים שגרונית, זאבת אדמנתית מערכתית, סוכרת, מחלות אוטואימוניות של בלוטת התריס ומחלת השתל כנגד המאכסן. כיום, הטיפול בקסרוסטומיה הנגרמת על ידי תרופות, תסמונת סיוגרן וקרינה, כולל בעיקר מתן פילוקרפין, שהינו ממריץ קולטן כולינרגי מוסקריני. ספיגה מוגזמת של הפילוקרפין עלולה לגרום לתגובות רעילות מערכתיות, כגון הזעה, ריור, בחילות, הקאות, עווית הסימפונות ובצקת ריאות, והוא אסור לשימוש בנשים בהריון, ובסובלים מאסטמה של הסימפונות, יתר פעילות בלוטת התריס, עצירות חסימתית ואי ספיקת לב.
המחברים טוענים כי לחומצה מאלית חומר המעורר הפרשת רוק חומצי, ויש לה מעט השפעות והתוויות נגד. מחקרים אחרונים מצאו, שאחוז אחד חומצה מאלית בשילוב עם קסיליטול ופלואורידים, עשויים להפחית באופן משמעותי דה-מינרליזציה של הזגוגית, עם יכולת לעורר הפרשת רוק שאינה נחותה ממוצרים חומציים מסורתיים.
מטרה
המחקר הנוכחי נועד להעריך את היעילות של גישה זו בטיפול בקסרוסטומיה הנגרמת על ידי תרופות, השתלת תאי גזע המטופואטיים וטיפול בקרינה. החוקרים ערכו חיפוש ב-PubMed, Cochrane Library, Embase, ClinicalTrials.gov ומאגרי מידע של Web of Science. המיון, בחירת המחקרים, איסוף הנתונים, מיצוי הנתונים והערכת סיכון ההטיה נערכו באופן עצמאי על ידי שני סוקרים. בסקירה נכללו חמישה מאמרים מקוריים שכללו 244 חולים עם קסרוסטומיה שקיבלו תרסיס סיאלוגוג מקומי (אחוז אחד חומצה מאלית) או פלצבו במשך שבועיים. בהתבסס על סקר השאלון, תרסיס החומצה המאלית שיפר את הסימפטומים של יובש בפה בצורה משמעותית יותר מאשר הפלצבו, כפי שבא לידי ביטוי בשאלון הפה היבש ובציוניVisual Analogue Scale . בהתייחס לעלייה בקצבי זרימת הרוק בנוכחות גירוי וללא גירוי, קבוצת ההתערבות הייתה גבוהה יותר מקבוצת הפלצבו לאחר שבועיים של טיפול.
מסקנות
לדעת מחברי המאמר, למרות שהמחקרים הכלולים מוגבלים, תוצאות הסקר הנוכחי מצביעות על כי תרסיס סילוגוג (אחוז אחד חומצה מאלית) הינו שיטה יעילה לטיפול בקסרוסטומיה. בעתיד נדרשים ניסויים מבוקרים אקראיים נוספים על מנת לספק ראיות איכותיות לטיפול זה ולשפר את הנחיות התרגול הקליני.
Liu G, Qiu X, Tan X, et al. Efficacy of a 1% malic acid spray for xerostomia treatment: A systematic review and meta-analysis. Oral Diseases. 2023; 29: 862-872