יעילות השימוש באנטיביוטיקה לאחר עקירת שיניים שבקעו

עקירת שיניים נחשבת להליך הניתוחי הנפוץ ביותר המתבצע על ידי רופאי השיניים הכלליים. אוסטאיטיס של העצם האלבֵאולרית (AO) או אלבֵאוליטיס, הינו סיבוך כואב אשר יכול להיווצר שלושה עד חמישה ימים לאחר עקירת שיניים, מצב הקשור לאובדן קריש הדם והתפתחות של סיבוך דלקתי באזור מכתש העקירה. בניתוחי הפה והלסת משתמשים באנטיביוטיקה לפני ו/או לאחר עקירות שיניים, על מנת למנוע את הסיכון לסיבוכים זיהומיים. בעוד שבמצבי עקירת שיניים טוחנות שלישיות או שיניים כלואות, השימוש באנטיביוטיקה עשוי להפחית את הסיכון לסיבוכים ב-38 אחוזים, אין כל הוכחה מדעית המאשרת את היתרונות של טיפול אנטיביוטי מונע במצבי עקירות שיניים אשר בקעו.
במקרים של פעולות פולשניות עבור אותם חולים אשר סבלו בעבר מאנדוקרדיטיס או כאלה עם פגיעה קשה במערכת החיסון, קיימת אינדיקציה ברורה לשימוש מונע באנטיביוטיקה. בנוסף, יש לתת אנטיביוטיקה במקרה של זיהומים אודונטוגניים, כאשר כל טיפול מקומי אחר נכשל או כאשר מצב המתרפא אינו מאפשר השלמת טיפול מקומי הולם. מחברי המאמר מצביעים על היעדר מחקרים מדעיים המטפלים בהשפעת מתן אנטיביוטיקה במניעת סיבוכים לאחר עקירת שיניים שבקעו, למעט עקירת שיניים טוחנות שלישיות או שיניים כלואות.
היעדר אסטרטגיה ברורה לטיפול אנטיביוטי, הובילה בעשורים האחרונים לעלייה מאסיבית במתן מרשמים אנטיביוטיים ולאחר מכן לעלייה מסוכנת ומאיימת בהתפתחות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה. ארגון הבריאות העולמי קרא לפעולה דחופה להגבלת השימוש הלא מתאים באנטיביוטיקה ולהתמודדות עם שכיחות זיהומים שכבר אינם ניתנים לטיפול באמצעות תרופות אנטיביוטיות נפוצות (WHO, 2014).

מטרה

המחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי נערך על מנת להעריך את השפעת מתן אנטיביוטיקה באופן פרופילקטי וגורמים מערכתיים אחרים של המתרפאים על התפתחות של אוסטאיטיס של העצם האלבאולרית לאחר עקירת שיניים.
אוכלוסיית המחקר כללה מתרפאים שעברו עקירות שיניים שבקעו, בשלושה מרכזים רפואיים באיטליה ובשוויץ. הרשומות הרפואיות של המתרפאים נאספו לפי מספר פרמטרים ובנוסף נעשתה הערכה של השימוש באנטיביוטיקה. התוצאה העיקרית הייתה התפתחות אלבאוליטיס בתקופה שלאחר הניתוח. מדד התוצאה המשני היה הקשרים האפשריים בין אלבאוליטיס למאפיינים אחרים של המתרפאים. בסך הכל נסקרו 1579 רשומות של מתרפאים. 418 מתרפאים גויסו למחקר (159 גברים ו-259 נשים). התפתחות אלבאוליטיס דווחה ב-12 אתרי עקירות (2.87%). שישה היו בקבוצת המתרפאים שקיבלו אנטיביוטיקה (2.14 אחוזים מתוך 280 מתרפאים שטופלו באנטיביוטיקה), ושישה היו בקבוצת המתרפאים שלא קיבלו אנטיביוטיקה (4.35 אחוזים מתוך 138 מתרפאים שלא קיבלו אנטיביוטיקה).
אף אחד מהפרמטרים ברמת המתרפאים לא הראה קשר מובהק להתפתחות אלבאוליטיס.
מסקנת מחברי המאמר הינה, כי מחקר זה הראה שהשימוש באנטיביוטיקה לאחר עקירת שיניים שבקעו אינו מועיל במניעת אלבאוליטיס. יש לדעתם צורך במחקרים גדולים יותר, פרוספקטיביים ואקראיים, לפני שמשלבים את הממצאים שהובאו כאן בפרקטיקה הקלינית היומיומית.