על פי התוכנית המשותפת של האו"ם בנושא דיווח על HIV ומחלת האיידס, ההערכה היא כי עד שנת 2018 היו ברחבי העולם כ-37.9 מיליון (44.0-32.7 מיליון) בני אדם שחיו עם HIV, מביניהם 62 אחוזים היו בעלי גישה לטיפול. בנוסף, המספר הממוצע של מקרי מוות מהמחלה ברחבי העולם צנח מכ-1.8 מיליון בשנת 2005 ל-770,000 בשנת 2018. באותה תקופה עלה מספר זיהומי ה-HIV החדשים מ-44,000 ל-53,000. הכנסת הטיפול המשולב של אנטי רטרו וירוס (CART) שינתה באופן דרמטי את מהלך ההדבקה ב-HIV, שינוי המתבטא בתכונות מערכתיות כרוניות, וכתוצאה מכך שיעורי ההישרדות גבוהים יותר וכך גם השיפור באיכות החיים.
הירידה בתמותה קשורה לעלייה בהיצמדות בקרב החולים לטיפולי CART ולטיפולים יעילים יותר. לחולים העוברים טיפול אנטי רטרו ויראלי יש כמה תופעות לוואי, כולל שינויים בחילוף החומרים בעצמות, המאופיינים באובדן עצם, במיוחד כאשר החולים מטופלים בתרופה. קיימות עדויות המצביעות על כך שחולים עם HIV אשר מחלתם מבוקרת היטב הינם מועמדים פוטנציאליים להשתלות שיניים. הקריטריונים להערכת תוצאות השתלים הדנטליים כוללים חוסר תנועה של השתל לאחר העמסה תפקודית, היעדר ראיות רדיוגרפיות לתהליכים בעצם בסביבת השתל, אובדן עצם שלא יעלה על מילימטר בשנה הראשונה ו-0.2 מ"מ בשנה לאחר מכן, היעדר דלקת חניכיים או גינגיביטיס סביב השתלים, היעדר תסמינים של זיהום וכאב, היעדר נזק לשיניים הסמוכות, והיעדר פרסטזיה, אלחוש או פגיעה בתעלת העצב האלבאולרי התחתון או הסינוס המקסימלי. מחברי המאמר מציינים, כי במחקר קודם בוצעו שתלי שיניים ב-40 מתנדבים, מתוכם 25 היו חיוביים ל-HIV ו-15 שלילים. החוקרים הגיעו למסקנה, כי מיקום השתלת שיניים בחולים חיוביים ל-HIV עשוי להוות אפשרות טיפול סבירה, ללא עדויות לעלייה בסיכונים הקשורים למיקום השתלים.
מטרה
המחקר הנוכחי נועד להעריך באופן פרוספקטיבי הישרדות ואובדן עצם שולית (MBL) של שתלי שיניים שהוצבו בקרב חולים החיוביים ל-HIV, לאחר 12 שנים באמצעות בדיקות קליניות ורדיוגרפיות. מחקר מעקב ארוך טווח זה העריך מתרפאים שנרשמו למחקר קודם שנערך באותה מרפאת שיניים. תשעה חולים עם סך של 18 שתלים השתתפו במחקר.
כל המשתתפים אשר היו סרופוזיטיביים ל-HIV ואשר הוערכו במחקר זה היו גברים לבנים בגילאי 68-43. אורך הטיפול המשולב של אנטי רטרו וירוס נע בין 13 ל-19 שנים, אשר במהלכן התרופה הנפוצה ביותר שהייתה בשימוש הייתה לאמיווודין. בקרב שמונה חולים, העומס הנגיפי לא ניתן היה לגילוי. לחמישה מתוך תשעת החולים (55.5 אחוזים) נמצא רובד גלוי, ולחמישה (55.5 אחוזים) היו דימומים בעת בדיקת מחדר אך ללא ניידות של השתלים. צילומי רנטגן שנלקחו לאחר 6 חודשים, 12 חודשים ו-12 שנים לאחר ההעמסה התפקודית, הראו הפסדי עצם שוליים ממוצעים 0.32 מ"מ, 0.37 מ"מ ו-2.43 מ"מ, בהתאמה.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי תוצאות אלו מצביעות על כך שטיפול בהשתלת שיניים בחולים חיוביים ל-HIV השיג הישרדות ארוכת טווח, עם אחוזי הצלחה דומים לזה שנצפה במתרפאים בריאים, דבר המצביע על כך ששיקום שתלים אינו מהווה התווית נגד לחולים שהינם חיוביים ל-HIV.
de Oliveira MA, Pallos D, Mecca F. Dental implants in patients seropositive for HIV: A 12-year follow-up study. J Am Dent Assoc 2020; 151(11): 863-869