גורמים המשפיעים על אימוץ טכניקות ניהול עששת לא ניתוחיות על ידי רופאי שיניים

טכניקות לניהול לא ניתוחי של עששת (NSCMT) הן חלק בלתי נפרד מהפילוסופיה של רפואת שיניים עם מינימום פולשנות. גישות אלה מבקשות לקדם רה-מינרליזציה, לשמור על מבנה השן ולמזער את ההתערבות הכירורגית תוך האטה או עצירה של תהליך מחלת העששת. מחברי המאמר מציינים כי יש אפשרות רחבה לשימוש ב-NSCMT במגוון אוכלוסיות, כולל ילדים, מתרפאים גריאטרים, חולים ובעלי גישה מוגבלת לטיפול בבריאות הפה. קיימות עדויות תומכות ביעילות הניהול הלא ניתוחי של עששת המבוצע ללא אלחוש מקומי וקידוח במכשיר מהיר. במחקר קליני משנת 2020 לא מצאו החוקרים הבדל בתוצאות הקשורות לכאבי שיניים או זיהום בשיניים נשירות שטופלו באמצעות ניהול לא ניתוחי או באמצעות ניהול כירורגי. איגוד השיניים האמריקני והאקדמיה האמריקאית לרפואת שיניים לילדים מקדמים את הניהול הלא ניתוחי במסגרת שיטות העבודה הטובות ביותר ובהנחיות הקליניות שלהם. היקף הניהול הלא ניתוחי של עששת גדל בחמש השנים האחרונות וכלל גישות המכוונות לרה-מינרליזציה ועצירת נגעים עששת (למשל פלואורידים, חנקת כסף, פלואוריד דיאמין כסף [SDF]) ושיקום רקמות השיניים (למשל, טכניקת שיקום אטראומטית, כתר נירוסטה מסוג "הול"). דרכים שונות של ניהול לא ניתוחי עשויות להוות אמצעי יעיל לעצירה או האטה של תהליך העששת בשיניים נשירות וקבועות. השימוש ב-SDF קיבל אישור של מנהל המזון והתרופות האמריקני כגורם לטיפול ברגישות השיניים בשנת 2015 ומשמש ללא התוויה לעצירת ההתקדמות של מחלת העששת. ניסויים קליניים וביקורות שיטתיות הגיעו למסקנה ש-SDF הוא טיפול יעיל לשיניים נשירות וקבועות כאחד. טכניקת "הול" של כתר מנירוסטה אינה כוללת שימוש באלחוש מקומי, הסרת עששת או הכנת כתר. מחקרים מצביעים על כך שההצלחה הקלינית של כתרי הול שווה לכתרים מפלדת אל-חלד המוצבים בגישה כירורגית קונבנציונאלית, עם שיעור הישרדות גדול מ-90 אחוז ומעט כשלים קליניים או רדיוגרפיים. מחברי המאמר מציינים כי למרות קיומן של ראיות לגבי היעילות של ניהול לא ניתוחי של נגעי עששת, חסמים לאימוץ של טכניקות חדשות לניהול נגעי עששת כוללים אך אינם מוגבלים לבעיות בטיחותיות, היעדר החזר כספי, היעדר הנחיות טיפול ברורות ועמדות המתרפא. לא ברור אילו גורמים משפיעים על קבלת ההחלטות של רופאי השיניים האם לספק טיפול לא ניתוחי של עששת. יתר על כן, קיים מידע מוגבל בנוגע לתהליך קבלת ההחלטות שקלינאים עוברים על מנת לקבוע אם טכניקות אלה תואמות את פילוסופיית התרגול שלהם או שמתאימות היטב למתרפאים אינדיבידואלים.

מטרה

המחקר הנוכחי נערך על מנת לזהות ולתאר את הדפוסים, המִתאמים והגורמים הקובעים לשימוש בניהול לא ניתוחי של עששת בקרב רופאי שיניים לילדים ורופאים כללים המטפלים בעיקר בילדים בצפון קרוליינה שבארצות הברית. על מנת להשיג מטרה זו, ביקשו החוקרים להתמודד עם שתי מטרות ספציפיות: א) להשיג הבנה מעמיקה של החוויות, המוטיבציות, ההשפעות ותהליכי קבלת ההחלטות של רופאי השיניים באזור זה לשימוש בניהול לא ניתוחי של עששת בילדים; ב) לזהות גורמים של הרופא הקלינאי והמרפאה הקשורים לשימוש בניהול לא ניתוחי של עששת. שלושת השיטות לניהול לא ניתוחי של עששת שנבחנו היו לכה של פלואורד, פלואוריד דיאמין הכסף וכתרי נירוסטה על שם "הול". המחברים ראיינו רופאי שיניים בצפון קרוליינה, שהפרקטיקה שלהם הוגבלה בעיקר לטיפול בילדים. המחברים הקליטו את הראיונות בצורה דיגיטלית וניתחו אותם לפי נושאים. הם ריבדו את הניתוח לפי שנות העבודה, המיקום הגיאוגרפי וסוג הפרקטיקה. הגורמים הסבירים ביותר לקידום אימוץ ניהול לא ניתוחי של עששת היו קשורים בפרקטיקה הקלינית, בהעדפת המשפחה, בבטיחות המתרפאים ובפילוסופיה של הרופא. חסמי האימוץ כללו חוויות שליליות קודמות של הרופא בעת השימוש בטכניקות, אוכלוסיה בסיכון גבוה לעששת ותפיסה כי קיימת סבירות לתוצאות שליליות. מאפייני סביבת הפרקטיקה, אוכלוסיית המתרפאים, תקשורת עם המשפחות ושיקולים כלכליים השפיעו על קביעתו של הקלינאי באם להשתמש בטכניקות הללו.

מסקנות מחברי המאמר הן כי ממצאים אלו מספקים תובנה חשובה לגבי ההשפעות, המניעים וקבלת ההחלטות הקליניות של הרופאים באימוץ ושימוש בגישות ניהול וטיפול בנגעי עששת באוכלוסיית הילדים.

Crisp J, Mihas P, Sanders AE. Influences on dentists’ adoption of nonsurgical caries management techniques A qualitative study. J Am Dent Assoc 2021; 152(6):463-470