מחברי המאמר קובעים כי אובדן תאחיזה ואובדן שיניים מתרחשים לעיתים רחוקות במתרפאים שעברו טיפולי חניכיים. עם זאת, איבוד שיניים אינו מתרחש באופן אחיד בכל המתרפאים ומתרכז באלו הנמצאים בסיכון. גורמי סיכון הקשורים למתרפא הינם למשל גיל, פולימורפיזם של אינטרלוקין 1, עישון, נוכחות לא סדירה בטיפולי חניכיים תומכים (SPC) ושליטה אישית בביופילם. גורמי סיכון הקשורים לשיניים הינם אובדן רדיוגרפי של עצם, מעורבות פורקציה, שן תומכת בתותבת קבועה או הניתנת להסרה.
מעורבות פורקציה בשן טוחנת או מלתעה מהווה אתגר עבור טיפול החניכיים. הגישה לאזור הפורקציה קשה ובחלק מהמקרים בלתי ניתנת לניקוי מכיוון שהכניסה לאזור לעיתים צרה מדי לפעולת המִכשׁוּר. במקרים רבים, וריאציות אנטומיות (למשל חריצים בשורש, בליטות בזגוגית, תעלות שורש נוספות ופני שטח לא סדירים) מסבכות את הטיפול. על פי מטה-אנליזה שבוצעה לאחרונה, הסיכון היחסי לאובדן שיניים עקב מעורבות פורקציה במהלך טיפולי חניכיים תומכים הוא 1.46 במחקרים עם עד 10 שנות מעקב ו-2.21 במחקרים עם 10-15 שנות מעקב. אחוזי השיניים שאבדו הם: 8 אחוז מהשיניים עם מעורבות פורקציה מסוג I, 18 אחוזים מסוג II, ו-30 אחוזים מסוג III.
בנוסף נמצא כי קיים סיכון יחסי של 3.13 לאובדן שן טוחנת עם פורקציה מסוג III בהשוואה לשן טוחנת עם פורקציה מסוג I.
במקרה של מעורבות פורקציה מסוג II בשיניים הטוחנות של הלסת התחתונה ושל טוחנות במקסילה, מומלץ לבצע טיפול רגנרטיבי. עם זאת, כאשר בוחנים את אפשרויות הטיפול בפורקציה מסוג III, הטיפול המומלץ הינו באמצעות טיפול תת חניכי במכשור ,ניתוח עם מתלה פתוח ,רזקציה של השורשים, קטיעה, המיסקציה ומנהור. בהערכה שנעשתה על ידי הסדנה האירופית לפריודונטיה בשנת 2019, לא נמצאו יתרונות משמעותיים לטיפולים אלו ונקבע כי המסקנה היא כי מעבר לסוג של מעורבות הפורקציה, גורמים נוספים עשויים להשפיע על הישרדות השיניים, כגון אובדן עצם רדיוגרפי וכיסים שיוריים לאחר הטיפול או תדירות טיפולי החניכיים התומכים. בהתאם לכך, קבעה הסדנה המלצות למחקר עתידי כגון צבירת הנתונים הגולמיים של מחקרים קיימים לשם ניתוח השפעת גורמים מלבד מעורבות פורקציה מסוג II ו-III ודיווח על קיומם של השיורים הנותרים של תאחיזת השורשים ואחוז המדידה הרדיוגרפית של אובדן העצם, בהתאמה.
מטרה
עקב מיעוט הנתונים הקיימים לגבי שיניים עם מעורבות פורקציה מסוג III, עורכי המחקר הנוכחי אספו וניתחו באופן רטרוספקטיבי פרמטרים נוספים מעבר לסוג של מעורבות הפורקציה באופן בלעדי בשיניים עם פורקציה מסוגIII .
כל תרשימי המתרפאים שעברו טיפול חניכיים אקטיבי במחלקה לפריודונטיה של אוניברסיטת גתה בפרנקפורט שבגרמניה החל מאוקטובר 2004, נבדקו לקיום שיניים עם פורקציה מסוג III . טיפול החניכיים האקטיבי התבצע לאחר ≥ 5 שנים. נותחו תרשימים לנתוני שיניים עם פורקציה מסוג III בתחילת המחקר (T0), בוצע טיפול חניכיים אקטיבי (T1) וטיפול חניכיים תומך אחרון (T2). נעשתה הערכה של האובדן הרדיוגרפי של העצם והטיפול שניתן למשתתפים. המחקר כלל 160 מתרפאים עם 265 שיניים עם פורקציה מסוג III (גיל 54.4 ± 9.8 שנה; 82 נשים; מתוכם 39 מעשנים פעילים ו-9 חולי סוכרת).
במהלך מעקב של 110- 78 -137 חודשים (חציון, רבעון תחתון/עליון) אבדו 98 שיניים (37 אחוזים). רגרסיה לוגיסטית מעורבת ומודל סיכון פרופורציונלי מעורב קשרו מתן של אנטיביוטיקה מערכתית בנוסף לטיפול הקונבנציונאלי עם ירידה במספר השיניים שאבדו (26 אחוזים לעומת 42 אחוזים) ולעומת זאת קיום של דימום ועומק כיס ממוצע ב-T1 נקשרו עם אובדן שיניים רב יותר.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי טיפול תת חניכי באמצעות מכשור יחד עם מתן אנטיביוטיקה מערכתית מסייעים בשמירה על שיניים עם מעורבות פורקציה מסוג III. אובדן רדיוגרפי של עצם בבסיס הטיפול ועומק כיסים ב-T1 מחמירים את הפרוגנוזה לטווח הארוך.
Eickholz P, Runschke M, Dannewitz B, et al. Long-term prognosis of teeth with class III furcation involvement. J Clin Periodontol 2021. doi: 10.1111/jcpe.13551