קשר בין כאבי ראש ראשוניים לבין הפרעות טמפורומנדיבולריות

הפרעות טמפורומנדיבולריות (TMDs) הן קבוצה של מצבים הקשורים לשרירי הלעיסה, המפרקים הטמפורומנדיבולריים והמבנים הקשורים. TMDs עשויים להיות בעלי אטיולוגיה הקשורה לשרירים או למפרקים, וברוב המקרים כאב מהווה את הסימפטום העיקרי, וההפרעות קשורות לכאב. לדברי מחברי המאמר, הדרך הנפוצה והמוכרת ביותר לסיווג ואבחון TMD היא באמצעות מערכת הקרויה "הקריטריונים לאבחון הפרעות טמפורמנדיבולריות" (DC/TMD), המספקת נושאים להנחייתם של רופאי השיניים לשאול שאלות מהימנות ולבצע את הבדיקות הקליניות הנדרשות.

על פי שתי סקירות ספרות שיטתיות שנערכו בנושא, השכיחות של TMD על רקע המפרק והשרירים (TMD הקשור לכאב) ופגיעות בדיסק (TMD ללא כאב) הינה 4.4 אחוז, 45.3 אחוזים ו-37.1 אחוזים, בהתאמה, עם עלות טיפול שנתית בארצות הברית של כ-4 מיליארד דולר. TMDs הם הגורם העיקרי לכאב שאינו קשור לשיניים באזור האורו-פציאלי. סימפטום שכיח נוסף במתרפאים עם TMD הם כאבי ראש, מכיוון שמקור הכאב בשתי ההפרעות זהה (כלומר המערכת הטריגמינלית). למרות שכאבי ראש עשויים להיות תוצאה של TMD ולכן, מסווגים ככאבי ראש משניים, עלינו לשקול גם את הקשר האפשרי של מצבי TMDs וכאבי ראש ראשוניים (PHs). כאבים אלו מהווים הפרעות נפוצות באוכלוסייה הכללית, כאשר מיגרנה וכאבי ראש על רקע מתח (TTH) הם הנפוצים ביותר בהשוואה לשני הסוגים האחרים: כאב ראש מִצְרָרִי (כאב עז הגורם ייסורים קשים) וקפלאלגיה אוטונומית טריגמינלית. ההבדלים העיקריים בין מיגרנה ל-TTH הם המיקום, המשך ועוצמת הכאב, מעבר לכמה סימנים ותסמינים אחרים הקשורים למצבים אלו. השכיחות העולמית הממוצעת של מיגרנות לשנה היא כ-12 אחוזים.

למרות ש-TTH נפוץ יותר (78-46 אחוזים), זהו מצב הקשור בדרך כלל לנטל פחות מאשר מיגרנות. כ-16 אחוזים מהמתרפאים עם TTH פונים לטיפול אצל רופא כללי ויש להם רמה מסוימת של היעדרות, לעומת 56 אחוזים מהחולים עם מיגרנות. נוירולוג יכול לבצע את האבחנה המובהקת על פי הסיווג הבינלאומי של הפרעות כאב ראש (ICHD). במצב שבו המונח הראשוני מקטלג את האטיולוגיה של כאבי ראש כאידיופתיים, אנשי המקצוע בתחום הבריאות חייבים לחפש אחר הרגלים או הפרעות שעשויים להיות קשורים למצב. קישור נכון מאפשר לקבוע אבחנה ולטפל בחולה בשיטה הנכונה. החוקרים מציינים כי למרות שדווח בעבר על ההתרחשות המשותפת של TMD ו-PH באותו חולה, למיטב ידיעתם, לא נערכו סקירות שיטתיות על מנת לחקור את הקשר האפשרי בין הפרעות אלו.

מטרה

הסקירה השיטתית הנוכחית נערכה על מנת לענות על השאלה הבאה: האם יש קשר בין כאבי ראש ראשוניים לבין הפרעות טמפורומנדיבולריות במבוגרים?

המחברים ערכו חיפוש בשישה מאגרי מידע עיקריים ושלושה מקורות של ספרות אפורה. המאמרים שצורפו לסקירה כללו מצבים שפגעו במתרפאים מבוגרים. כאבי ראש ראשוניים חייבים היו להיות מאובחנים באמצעות הסיווג הבינלאומי של הפרעות כאב ראש, ו-TMD חייבים להיות מאובחנים באמצעות קריטריונים לאבחון מחקר להפרעות טמפורומנדיבולריות, קריטריונים אבחוניים להפרעות טמפורמנדיבולריות או סיווג בינלאומי של כאב אורופציאלי. הסיכון להטיה הוערך באמצעות הכלים למטה אנליזה של מכון Joanna Briggs (המפרסם מדי שנה, מדריך שנודע לתמוך בחוקרים המבצעים סקירות שיטתיות). ודאות הראיות נבדקה על פי הדירוג של "המלצות הערכות פיתוח והערכה". תשעה מתוך 2,574 מאמרים שנסקרו עמדו בקריטריונים של ההכללה לאנליזה איכותית, ומתוכם שבעה עמדו בקריטריונים להכללה לשם אנליזה כמותית. יחסי הסיכויים (ORs) חושבו עבור כאבי TMD וכאב ראש מסוג מתח: 1.94 OR ל-7.61 OR, למיגרנות: 4.14 OR ל-5.44 OR וכאבי ראש כרוניים: 40.40 OR ל-95.93 OR. TMDs על רקע מפרקי ללא כאב הוערכו בשני מאמרים, ושניהם לא הראו קשר חיובי עם כאב ראש מסוג מתח או מיגרנה. שלושה מחקרים סווגו כבעלי סיכון בינוני להטיה ושישה כסיכון נמוך להטיה. ודאות הראיות נעה בין נמוכה מאוד לנמוכה.

מסקנות המחברים וההשלכות המעשיות הן כי ההכרה בקיום קשר חיובי בין מצבי TMD כואבים לכאבי ראש ראשוניים עשויה לסייע לרופאי השיניים ורופאים כלליים לטפל בכאב ולהימנע ממנו, או להמליץ למתרפא על מומחה מתאים.

Conti Réus J, Polmann H, Mendes Souza BD, et al. Association between primary headaches and temporomandibular disorders A systematic review and meta-analysis. J Am Dent Assoc 2021. doi: 10.1016/j.adaj.2021.07.021