מחברי המאמר מציינים, כי שברים בעקבות אוסטאופורוזיס קשורים לעלייה בסיכון לשברים נוספים עתידיים, שיעור תמותה גבוה ועלויות רפואיות ניכרות. נשים וגברים רבים יסבלו שברים עקב שבריריות גרמית, שניתן למנוע אם ניתן לזהות בשלב מוקדם כי הם נמצאים בסיכון. לא ניתן להגדיר בקלות את המונחים 'איכות העצם' ו'חוזק העצם' התלויים במסת העצם, המבנה, הגודל ותכונות מיקרו-סטרוקטורליות (למשל, סיבי הקולגן, והגודל הקריסטלי), אבל גם בקצב התחלופה הגרמי, נזקי מיקרו ומידת המינרליזציה המשנית. האבחנה של אוסטאופורוזיס מבוססת על הערכה של צפיפות עצם השלד (BMD) באמצעות מדד הספיגה בצילום רנטגן כפול (DXA). בהתאם להגדרת ארגון הבריאות העולמי, ציון T שהינו פחות מ-2.5 הינו מדד לאוסטאופורוזיס. מצב זה קשור קשר הדוק עם שברים על רקע שבריריות גרמית; עם זאת, 73 אחוזים מכל השברים החדשים מתרחשים בקרב בני אדם עם BMD רגיל או אוסטאופניה (החלשות גרמית על רקע איבוד מסת עצם). במחקרים מהעבר אשר עקבו אחר נשים במשך תקופה ארוכה נמצא כי עד 96 אחוזים מהשברים החדשים הקשורים לשבריריות גרמית התרחשו בנשים שהיו ללא אוסטאופורוזיס בתחילת המחקר. הרגישות הנמוכה של DXA כמנבא שברים הינה הסיבה העיקרית לכך שבדיקת אוכלוסיות אינה מומלצת לנשים בגיל המעבר. כיום משתני סיכון אחרים, עם או בלי הערכה של צפיפות עצם השלד נלקחים בחשבון כאשר נעשית הערכה של סיכון לשבר; למשל, גיל, אינדקס מסת הגוף, היסטוריה של שבר, היסטוריה הורית של שבר בירך, שימוש בגלוקוקורטיקואידים דרך הפה, דלקת מפרקים שגרונית, עישון וצריכת אלכוהול משמשים לחישוב ההסתברות לקיום שבר במשך עשר שנים במודלים של FRAX (מכשיר שפותח להערכת הסיכון להתפתחות שברים במתרפאים).
לדברי מחברי המאמר, רוב המבוגרים במדינות המערב מבקרים אצל רופאי השיניים שלהם באופן קבוע ועוברים בדיקה עם צילום רנטגן. לכן יתכן שמרפאות של רופאי שיניים כלליים עשויים להוות מקום מתאים לזיהוי חולים בסיכון הגבוה ביותר. העצם בקורטיקלית מוצגת היטב בצילומי רנטגן פנורמיים ואילו עצם טרָבֵּקוּלָרִית נבחנת היטב בצילומי רנטגן פריאפיקליים. במאמר שהתפרסם לאחרונה לגבי ההנחיות הקליניות לשימוש בצילומי רנטגן פנורמיים בסקירה של אוסטאופורוזיס, נקבע כי נשים לאחר גיל המעבר עם שחיקה קורטיקלית קשה נמצאות בסיכון מוגבר לסבול מהערכה של נמוכה של צפיפות עצם השלד, כמו גם שברים על רקע שבריריות גרמית, בעוד שנשים עם רוחב קורטיקלי של הלסת התחתונה של <3 מ"מ עלולות להיות בסיכון של צפיפות מינרלית נמוכה של עצם השלד אך ללא שברים על רקע של שבריריות. לדברי החוקרים, מספר קבוצות מחקר הדגימו שימוש בצילומי רנטגן פנורמיים כמנבאים של הערכה נמוכה של צפיפות עצם השלד. מחקרים מעטים השתמשו בהם כמנבאים של שברים וקיים עדיין צורך לבדוק אותם כסמנים לסיכון לשברים.
מטרה
מחברי המאמר מציינים כי ברשותם מדגם של אנשים מבוגרים עם נתוני שברים. המחקר הנוכחי נערך על מנת לבחון שחיקה קורטיקלית ועובי כמנבאים של שברים בקרב גברים ונשים בני 80.
הקורטקס של הלסת התחתונה הוערך במחקר החתך הנוכחי באמצעות האינדקס של Klemetti לשחיקה קורטיקלית. עובי הקורטקס נמדד עם סרגל שהותאם לפקטור ההגדלה. יחס הסיכויים (OR) עבור שבר חושב כאשר נמצאה שחיקה חמורה של הקורטקס או כאשר עובי הקורטקס היה < 3 מ"מ. ב-65 אחוזים מהגברים נמצא קורטקס תקין, בעוד שרק לשבעה אחוזים הייתה שחיקת קורטקס חמורה. יחס הסיכויים עבור קורטקס שנשחק בצורה חמורה כמנבא של סיכון לשברים היה משמעותי, גם כאשר קבוצת הנשים הוערכה בנפרד. נמצא הבדל משמעותי בין העובי הממוצע של הקורטקס בקרב גברים (3.96 מ"מ) לבין נשים (2.92 מ"מ), בהתאמה. יחס הסיכויים עבור עובי קורטקס של <3 מ"מ היה משמעותי בקבוצה הכוללת, אך לא כאשר גברים ונשים הוערכו בנפרד.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי בקרב נשים מבוגרות, הפרמטרים של הקורטקס היו קשורים באופן מובהק לסיכוי לקיום שבר. בגברים מבוגרים, נסיבות אחרות עשויות להיות חשובות יותר.
Jonasson G, Hassani‑Nejad A, Hakeberg M. Mandibular cortical bone structure as risk indicator in fractured and non‑fractured 80‑year‑old men and women. BMC Oral Health (2021). doi.org/10.1186/s12903-021-01829-0