מחברי המאמר מציינים כי עקירת שיניים, פשוטה או כירורגית, הינה הליך נפוץ בפרקטיקה הקלינית של הכירורגיה של הפה והלסת. סיבוכים שונים עשויים להתלוות להליך זה, הן בעת והן לאחר הניתוח, כאשר דימום הוא בין הסיבוכים הפוטנציאליים לאחר עקירה הדורש טיפול. אירוע זה יכול להיפתר באמצעים המוסטטיים קונבנציונליים (כלומר לחץ גזה או תפרים). עם זאת, שיטות אלה עשויות להיות בלתי מספיקות להשגת עצירת דימום במתרפאים הנמצאים בסיכון גבוה יותר לדימום, כגון אלו המקבלים טיפול אנטי-טרומבוטי פומי (OAT) או עם הפרעות דימום. לכן, חשוב לרופאים המבצעים עקירות שיניים לנהל אירועים של שטפי דם תוך שימוש באמצעים הבטוחים והיעילים ביותר, ובגישות נוספות המספקות שליטה טובה יותר בדימום.
כמענה לצורך זה, משמשים גורמים המוסטטיים למנוע או למזער אירועי דימום ולהבטיח עצירת דימום יעילה יותר. מספר גורמים זמינים כיום וניתן ליישמם יחד עם שיטות עצירת דימום קונבנציונליות, או להחליפן. במחקרים קליניים קודמים, הוצע שגורמים המוסטטיים עשויים לספק כמה יתרונות לאחר עקירת שיניים. עם זאת, עדיין לא ברור אם לחומרים אלו ישנה השפעה מהותית בהשגת עצירת דימום מהירה יותר ובהפחתת אירועי דימום לאחר ניתוח.
מטרה
באמצעות הסקירה השיטתית והמטא-אנליזה הנוכחיים ביקשו המחברים לחקור את התפקיד הכולל של גורמים המוסטטיים לאחר עקירות שיניים ולבחון האם הם מציעים יתרונות נוספים על פני אמצעי עצירת דימום קונבנציונליים, תוך התמקדות במתרפאים בסיכון מוגבר לדימום (כלומר קבלת OAT).
המחברים ערכו סקירת ספרות במסדי המידע האלקטרוניים MEDLINE (PubMed), Scopus והרישום המרכזי של Cochrane בחיפוש אחר מאמרים המתארים ניסויים מבוקרים, כולל ניסויים קליניים אקראיים ומחקרים פרוספקטיביים בבני אדם, שבהם החוקרים השוו גורמים המוסטטיים עם שיטות קונבנציונליות ודיווחו על משך הזמן להשגת עצירת דימום ואירועי דימום לאחר ביצוע ניתוחים. הגורמים ששימשו להשגת עצירת דימום כללו דבקי רקמות עשויים מציאנואקרילט או פיברין, חומצה טרנקסמית, תמיסת המוקואגולאז, חבישה דנטלית מסוג HemCon (HemCon Medical Technologies), חומצה אמינוקפרואית אפסילון, צלולוז מחומצןSurgicel; Ethicon) ), פקק המוסטטי, ספוג ג'לטין וספוג פיברין. בנוסף נכללו חומרים המוסטטיים חדשים יותר, כגון feracrylum10 ואבקה של מיקרו שלפוחיות שמקורן בשמרים המכילות גרסה של גורם רקמות אדם רקומביננטי (TT-173.
17 מאמרים היו כשירים להכללה בסקירה. גורמים המוסטטיים הביאו לירידה משמעותית במשך הזמן הנדרש להשגת המוסטזיס הן במתרפאים בריאים והן בחולים הנוטלים תרופות אנטי-טרומבוטיות. נמצאה ירידה משמעותית באירועי הדימום כאשר נעשה שימוש בגורמים המוסטטיים. לכל צורות הגורמים ההמוסטטיים (כלומר, שטיפת פה, ג'ל, פקק המוסטטי וגזה ספוגה בגורם) הייתה יעילות טובה יותר בהפחתת מספר אירועי הדימום לאחר הניתוח מאשר שיטות עצירת הדימום הקונבנציונליים, למעט ספוגים המוסטטיים. עם זאת, ממצא זה התבסס על מספר קטן של מחקרים בכל תת-קבוצה.
מסקנות
לדעת מחברי המאמר, נראה שהשימוש בגורמים המוסטטיים מציע שליטה טובה יותר בדימום לאחר עקירת שן בחולים המשתמשים בתרופות אנטי-טרומבוטיות מאשר השימוש באמצעים קונבנציונליים בלבד. ההשלכות המעשיות של ממצאי הסקירה השיטתית הנוכחית עשויות לסייע לרופאי השיניים להגיע להמוסטזיס יעיל יותר במתרפאים הזקוקים לעקירת שיניים.
Mahardawi B, Jiaranuchart S, Rochanavibhata S, et al. The role of hemostatic agents after tooth extractions. J Am Dent Assoc 2023. doi: 10.1016/j.adaj.2023.05.003