לדברי מחברי המאמר, אנדוקרדיטיס זיהומי (IE) הינה מחלה עם שכיחות שנתית משוערת של 10-3 מקרים ל-100,000 פרטים ומאופיינת על ידי תחלואה ותמותה גבוהים (כ-30 אחוזים במהלך שנת המעקב הראשונה). למרות ש-IE נחשב תהליך דלקתי מובהק, הרי שהפתופיזיולוגיה שלו מבוססת על פלישת חיידקים לאנדותל של הלב שנפגע בעבר על ידי טרשת של המסתמים, על ידי קדחת שגרונית או על ידי פעולה ישירה של חיידקים מסוימים. במספר מחקרים צוין כי בקטרמיה ממקור אורלי אחראית לכ-30 אחוזים מכלל המקרים של אנדוקרדיטיס זיהומי. בקטרמיה המתפתחת כתוצאה מחיידקי הפה נוצרת בעיקר בקשר לפעילויות יומיומיות בסיסיות כגון צחצוח שיניים, זיהומים אודונטוגניים וטיפולי שיניים. לדבריהם, Staphylococcus aureus ו-Streptococcus viridans הם זני החיידקים הפתוגניים הנפוצים ביותר בחלל הפה והאחראים לרוב הזיהומים של הפה והלסת. יותר מ-65 אחוזים מזני הסטפילוקוקים ובמיוחד S. aureus המבודדים בתהליכים זיהומיים אלה עמידים בפני חומרי אנטיביוטיקה המבוססים על בטא-לקטם (פניצילין).
בקרב יותר ממחצית מהמתרפאים עם מחלת חניכיים כרונית חמורה, זוהו באזור תת החניכיים זני חיידקים חיוביים ל-β-lactamase. יתרה מכך, זנים של חיידקי Streptococcus viridans הינם הגורם העיקרי ל-IE ממקור אורלי.
היעילות של טיפול פרופילקטי אנטיביוטי למניעת IE לא הוכחה באופן סופי, ומתנגדיו מציינים את ההשפעות השליליות של התרופות האנטיביוטיות, התפתחות עמידות של חיידקים ועלות-תועלת נמוכה. למרות שהשימוש באנטיביוטיקה מונעת מפחית באופן משמעותי את השכיחות של בקטרמיה משנית לטיפולי שיניים, ניתן להתווכח אם מצב זה מהווה סמן משנה מייצג ועקבי של אנדוקרדיטיס. ישנן גם מחלוקות מסוימות לגבי השפעת ההגבלות הקיימות בהנחיות לטיפולי מניעה על שכיחות IE. למרות שהשימוש באמוקסיציליןAMX) ) הינו עדיין הטיפול האנטיביוטי של בחירה עבור חולים שאינם אלרגיים לבטא-לקטמים, הוצג בעבר כי מתן תוך-ורידי של אמוקסיצילין/קלָווּלָנָט (AMX-CL) עשוי להיות טיפול יעיל יותר מ-AMX למניעת בקטרמיה משנית להליכים דנטליים. הביקורת העיקרית על ניסוי קליני זה הייתה שמתן תוך-ורידי של תרופות הינו טיפול חריג ביותר במסגרת רפואת השיניים.
מטרה
המחקר הנוכחי כולל יישום של אותה המתודולוגיה, אך תוך מתן התרופה AMX-CL דרך הפה, על מנת להשיג תרחיש קליני ריאלי יותר ולהעריך את יעילות הטיפול למניעת בקטרמיה בעקבות עקירות שיניים.
קבוצת המחקר אשר טופלה ב-AMX-CL כללה 40 משתתפים מבוגרים הזקוקים לעקירות שיניים בהרדמה כללית, שקיבלו טיפול מניעתי של 1875 מ"ג של אמוקסיציקלין ו-125 מ"ג של קלָווּלָנָט דרך הפה, שעה עד שעתיים לפני הניתוח. מכל אחד מהמתרפאים נאספו דגימות דם ורידי בקו הבסיס וב-30 שניות ו-15 דקות לאחר עקירות השיניים. דוגמאות הדם אוחסנו בבקבוקי תרבית BACTEC Plus ועובדו במערכת זיהוי בתרבית מסוג BACTEC 9240 (Becton Dickinson). נעשה שימוש בטכניקות מיקרוביולוגיות קונבנציונליות עבור תת-תרבויות וזיהוי נוסף של החיידקים המבודדים.
התוצאות של קבוצת הניסוי הושוו לאלה של קבוצת ביקורת (CG) שעברה עקירות ללא טיפול מונע ולאלה של קבוצת אמוקסיצילין שקיבלה טיפול מונע דומה באמצעות שני גרם אמוקסיצילין דרך הפה (AMX). קבוצה זו הייתה מורכבת ממתרפאים שנבחרו באקראי מבין המשתתפים בשני ניסויים קליניים שפורסמו בעבר. השכיחות של בקטרמיה בקבוצות של AMX, קבוצת הביקורת ו-AMX-CL הייתה 97 אחוזים, 50 אחוזים ו-15 אחוזים, בהתאמה, ב-30 שניות לאחר השלמת העקירות, ו-67 אחוזים, 10 אחוזים ו-4 אחוזים ב-15 דקות, בהתאמה, לאחר העקירה האחרונה. השכיחות של בקטרמיה בקבוצות שטופלו ב-AMX ו-AMX-CL ב-30 שניות וב-15 דקות לאחר השלמת העקירות הייתה נמוכה באופן משמעותי מזו שבקבוצת הביקורת ללא מתן אנטיביוטיקה. השכיחות של בקטרמיה בקבוצת AMX-CL ב-30 שניות לאחר השלמת העקירות הייתה נמוכה משמעותית מזו שבקבוצת AMX.
מסקנות
לדברי החוקרים, בהתבסס על התוצאות של מחקר ראשוני זה, מתן אמוקסיצילין/קלָווּלָנָט דרך הפה עשוי להוות אופציה מצוינת למניעת בקטרמיה משנית להליכים דנטליים במתרפאים הנמצאים בסיכון.
Freitas MD, Fernández MÁ, Vidal FJV, et al. Oral amoxicillin/clavulanate for the prevention of bacteremia following dental extractions. Oral Diseases 2023; 29: 2272-2276