לדברי מחברי המאמר, סקירה שיטתית עדכנית בה השתמשו בהגדרת המקרה של פרי-אימפלנטיטיס העריכה את שכיחות המחלה ב-10.1 אחוזים ברמת המתרפא וב-5.4 אחוזים ברמת השתל. נמצא גם שבמתרפאים אשר מצייתים לתוכניות תחזוקה רגילות יש כמעט חצי מהשכיחות החציונית של פרי-אימפלנטיטיס, לעומת אלו שאינם מצייתים להוראות (9.0 אחוזים לעומת 18.8 אחוזים). לכן לדעתם חשוב לזהות סוגים של התערבויות לא ניתוחיות מתאימות להסרת הביופילם, וכתוצאה מכך להפחית את שכיחות המחלה. פרי-אימפלנטיטיס מאופיינת בדלקת ואובדן עצם תומכת סביב השתל. מצב זה קשור עם גורמי סיכון שונים כולל היסטוריה של מחלת חניכיים כרונית, בקרת רובד לקויה, וחוסר טיפולי תחזוקה שוטפים. גורמי סיכון/אינדיקטורים נוספים שהיו נושאים למחקר כוללים סוכרת, עישון, עודף צמנט תת-רירי, חוסר רקמות קרטיניות, נקודות מגע פתוחות, שחזורים בעלי קווי מתאר בולטים, והמסת חלקיקי טיטניום (Ti). בלי קשר לגורמי הסיכון הקשורים, תחזוקה ביולוגית מקצועית וביתית של השתל שמטרתה הסרת הביופילם הינה קריטית להצלחה ארוכת טווח. בין הגורמים הרבים שתורמים לפרי-אימפלנטיטיס, התפקיד הדלקתי של חלקיקי טיטניום מומסים (i-TiPs) שמקורם בסביבה החולה של שתלים זוכה לתשומת לב רבה. מספר מחקרים עצמאיים דיווחו על רמות i-TiP גבוהות באופן משמעותי יותר במקרים של פרי-אימפלנטיטיס לעומת שתלים בריאים. השאלה לגבי הקישור של i-TiPs לדלקת הרסנית סביב השתל עוררה עניין מדעי במחקר על התפקיד של פירוק ביולוגי של טיטניום בקשר לתוצאות הקליניות סביב השתל. בעבר דווח כי ההתפרקות של פני השטח של טיטניום דו חמצני ושחרור טיטניום אפשרית באמצעות קורוזיה ביולוגית של השתל, מחיכוך במהלך ההחדרה, מחיכוך בחן השתל לאבטמנט, ומתוך בלאי במהלך טיפולי ניקוי, אימפלנטופלסטיקה, או שיטות אחרות לחיטוי.
קורוזיה ביולוגית מתרחשת במהלך עליה בחומציות המקומית עקב חיידקים אצידוגנים וההשפעות עם פוטנציאל לאלקטרוכימיה של טיטניום. אחד מהמסלולים הנפוצים ביותר של שחרור חלקיקי טיטניום עשוי להיות באמצעות פעולת המכשור להיגיינה במהלך טיפולי תחזוקה והוכח כי השימוש במברשות ניילון לניקוי טיטניום מביא לשחרור של פחות חלקיקי טיטניום.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת לקבוע אם השימוש בטיפול לא ניתוחי של שתלים דנטליים שנועד לדמות טיפול שיניים רגיל (קירטות טיטניום על שתלים והשקיה במי מלח) יגדילו את קצב שחרור הטיטניום מהשתל לרובד של הסביבה בהשוואה לטיפול ספציפי בשתל (מברשת מפולימר והשקיה עם מלח). המטרה המשנית הייתה לקבוע אם הגישה הספציפית לשתל ללא ניתוח הטיפול הביאה לתוצאות קליניות חיוביות.
לשם המחקר, גויסו מתרפאים הסובלים מפרי-אימפלנטיטיס לניסוי קליני אקראי סומא, בקבוצות מקבילות. השתלים חולקו באופן אקראי לטיפול מורכב מקבוצת קירטות טיטניום (Mech) או טיפול ספציפי לשתל המורכב ממברשות פולימר סיבוביות (קבוצת Imp). שחרור טיטניום רובד בתת-הרירית סביב השתל לפני הטיפול ושמונה שבועות לאחר הטיפול הוערך כתוצאה העיקרית. עומק הכיס סביב השתל, דימום ותפליט בעת הבדיקה, הוערכו והשוו בין קבוצות. 34 משתתפים השלימו טיפול, 18 חולקו אקראית לקבוצת Mech ו-16 לקבוצת Imp. הקבוצות היו דומות עבור רמות הטיטניום ועומקי הכיסים בקו הבסיס. נמצאה נטייה לפירוק טיטניום גדולה פי 10 בקבוצת Mech לאחר הטיפול בהשוואה לקבוצת Imp. בקבוצה זו הייתה ירידה משמעותית בעומק הכיסים לאחר הטיפול, בעוד שההפחתה בקבוצת Mech לא הייתה מובהקת.
מסקנות
במקרים של פרי-אימפלנטיטיס המטופל באופן לא כירורגי עם מכשירים ספציפיים לשתלים (קבוצתImp ), הייתה ירידה משמעותית יותר בעומק הכיסים לעומת קבוצת הטיפולMech . שיפור זה נקשר למגמה של שחרור פחות טיטניום לרובד סביב השתל על ידי הטיפול הבלתי אברזיבי.
Daubert D, Lee E, Botto A, Eftekhar M, et al. Assessment of titanium release following non-surgical peri-implantitis treatment: A randomized clinical trial. J Periodontol 2023; 94: 1122-1132