מחברי המאמר מציינים כי החדרת שתלים מיידית (IIP) והשתלה מוקדמת (EIP) הינן גישות טיפול נפוצות להחלפת שן חסרה באזור האסתטי. IIP היא הגישה המהירה ביותר בה נדרש רק ניתוח אחד ובנוסף ניתן בגישה זו להתקין כתר ביום ניתוח ההשתלה או זמן קצר לאחר מכן, בתנאי שהושגה יציבות ראשונית מספקת של השתל. שיקום מיידי הפך לחלק חיוני של IIP, מכיוון שהוא מאפשר החלפת בו זמנית של שיניים ועשוי לתרום ליציבות הרקמות הרכות בעת טיפול במרכז הפנים. המגבלות של IIP נוגעות בעיקר לאינדיקציות המצומצמות שלו – בעיקרון, חייבת להיות עצם אפיקלית ופלטינלית/לשונית מספקת לעיגון השתל, השן חייבת להיות בתוך מעטפת העצם, ובמכתשית האלבאולרית חייבת להיות אנטומיה חיובית. לפיכך, יש להימנע מ-IIP במקרים של פגם בוקאלי העולה על מחצית מהשורש ובמקרים של רצסיה במרכז הפנים. המונח השתלה מוקדמת מתייחס למיקום של שתל לאחר ריפוי הרקמות הרכות, אך לפני שהושג ריפוי עצם מלא, מצב אותו ניתן לצפות כ-8-4 שבועות לאחר עקירת השן. הרציונל מאחורי הגישה הזו הוא לחכות להיווצרות נפח מספיק של רקמות רכות, אשר נדרש על מנת שתתהווה סגירת פצע ראשונית ללא מתח לאחר התקנת השתלים ורגנרציה מונחית של העצם. לדרך זו יש צורך בדרך כלל בלסת העליונה הקדמית על מנת לפצות על הרמודלינג של העצמות לאחר עקירה. למרות ש-EIP מציג אינדיקציות רחבות יותר מאשר IIP, קיימת חפיפה בין שתי הגישות, בהתייחסות להחלפת שיניים חסרות תקווה בתוך מעטפת העצם אשר אינן מציגות אובדן עצם בוקלי או אובדן מוגבל בלבד.
מטרה
הסקירה השיטתית והמטה-אנליזה הנוכחית נערכה כדי להשוות IIP עם EIP במונחים של תוצאות של אסתטיקה, ממצאים קליניים ודיווח של המתרפאים במחקרים אקראיים.
שני סוקרים עצמאיים ערכו חיפוש בספרות האלקטרונית במסדי הנתונים של PubMed, Web of Science, Embase ו-Cochrane וכן חיפוש ידני לזיהוי מחקרים קליניים מתאימים עד פברואר 2023. בסקירה נכללו ניסויים מבוקרים אקראיים (RCTs) המשווים IIP עם EIP, תוך ניתוח איכותי וכמותי. התוצאה העיקרית הייתה שינויים של הרקמות הרכות של הפנים במימד האנכי. תוצאות משניות היו שינויים ברקמה הרכה באמצע הפנים בממד האופקי, שינוי פפילרי אנכי, המדד האסתטי הוורוד (PES), הישרדות השתל, עובי העצם הבוקלית, שינויים ברמת העצם השולית, אי נוחות של המתרפא, זמן הכיסא ושביעות רצון המתרפא.
מתוך 1185 רשומות, נבחרו שישה RCT שבהם דיווחו על 222 מתרפאים אשר טופלו ב-222 שתלים בודדים (112 שתלים ב-112 מתרפאים בשיטת IIP ו-110 שתלים ב-110 מתרפאים בשיטת EIP), באזור הקדמי בלסת העליונה או בלסת התחתונה. המשתתפים היו בגיל ממוצע שנע בין 35.6 עד 52.6 שנים והיו במעקב בין 8 ל-24 חודשים. בשני מחקרים התגלו בעיות וארבעה הראו סיכון גבוה להטיה. ניתן היה לכלול ארבעה מחקרים במטה-אנליזה על התוצאה העיקרית ורק בשלושה עסקו במקרים עם דופן עצם הבוקלית שלמה. במטא-אנליזה לא הצליחו החוקרים להוכיח קיום של הבדל משמעותי במונחים של שינוי רקמה רכה במימד אמצע הפנים האנכי בין IIP לבין EIP. כמו כן, לא נמצאו הבדלים משמעותיים עבור PES הישרדות השתלים ושינוי ברמת העצם השולית. למטא-אנליזות של תוצאות משניות אחרות לא היו מספיק נתונים זמינים.
מסקנות
לדברי החוקרים, בקרב מתרפאים בסיכון נמוך עם דופן עצם בוקלית שלמה, נראה שאין הבדל בין IIP לבין EIP מבחינת התוצאות האסתטיות והקליניות. החוזקה של מסקנה זו מדורגת כנמוכה, מאחר שמחקרים הראו סיכון להטיה לא ברור או גבוה. בנוסף, רק במעט מהמחקרים ניתן טיפול הרמה מצוינת.
Ickroth A, Seyssens L, Christiaens V, et al. Immediate versus early implant placement for single tooth replacement in the aesthetic area: A systematic review and meta-analysis. Clin Oral Impl Res 2024; 35: 585-597