השתלה מחדש של שיניים קבועות שנעקרו היא פרוצדורה דנטלית מורכבת המיועדת לשמר את השן ואת תפקודה לאחר טראומה. ההצלחה של ההשתלה תלויה במספר גורמים, כולל זמן החשיפה מחוץ לחלל הפה, אחסון השן ושלמות רצועת החניכיים (Periodontal Ligament – PDL). זיהום משני מהווה סיבוך משמעותי העלול להוביל לכישלון ההשתלה, ולכן השימוש באנטיביוטיקה נחשב לעיתים כחלק מהפרוטוקול הטיפולי. מאמר זה סוקר את התפקיד, היעילות והשיקולים של מתן אנטיביוטיקה בהשתלה מחדש, תוך מתן המלצות מבוססות לרופאי שיניים.

ממצאים עיקריים

סקירות שיטתיות והנחיות בינלאומיות, כגון אלו של האיגוד הבינלאומי לטראומה דנטלית (IADT), מצביעות על כך שזיהום חיידקי הוא גורם מרכזי בכשל השתלה מחדש, במיוחד כאשר השן נחשפה לסביבה חיצונית מעבר ל-15-30 דקות. שיעור ההצלחה של השתלה מחדש נע בין 50% ל-90%, כאשר זיהומים תורמים לכ-20%-30% ממקרי הכישלון, בעיקר עקב ספיגת שורש דלקתית (Inflammatory Root Resorption).

מחקרים מראים כי אנטיביוטיקה סיסטמית מפחיתה את שכיחות הזיהום ב-40%-60% כאשר ניתנת תוך 24 שעות מההשתלה, במיוחד במקרים של זמן חשיפה ממושך (>60 דקות) או אחסון לא נאות (למשל, בסביבה יבשה). אנטיביוטיקות מקומיות, כגון טטרציקלין המושרות על השן לפני ההשתלה, הראו יעילות דומה בהפחתת עומס חיידקי על ה-PDL. עם זאת, השימוש השגרתי באנטיביוטיקה שנוי במחלוקת בשל חוסר ראיות חד-משמעיות לגבי השפעתה על שיעורי ההישרדות ארוכי הטווח של השן.

דיון

השתלה מחדש של שן קבועה שנעקרה כרוכה בסיכון לזיהום בשל חשיפת השורש לחיידקים מהסביבה החיצונית או מחלל הפה. חיידקים אנאירוביים ואירוביים, כגון Streptococcus ו-Porphyromonas, עלולים לחדור ל-PDL ולעורר תגובה דלקתית המובילה לספיגה או אנקילוזיס. אנטיביוטיקה נועדה למנוע זיהום זה, אך השימוש בה תלוי במספר משתנים:

  • זמן מחוץ לחלל הפה: שיניים שנשמרו מחוץ לפה פחות מ-60 דקות וטופלו במדיום מתאים (חלב, תמיסת מלח או Hank’s Balanced Salt Solution) מראות שיעורי זיהום נמוכים יותר, מה שמפחית את הצורך באנטיביוטיקה סיסטמית.
  • מצב ה-PDL: תאים חיים של ה-PDL חיוניים להצלחת ההשתלה. חשיפה ממושכת או אחסון לא נאות גורמים לנמק של ה-PDL, מה שמגביר את הסיכון לזיהום ומצדיק שימוש באנטיביוטיקה.
  • גיל המטופל: ילדים ובני נוער (גילאי 6-18) נהנים משיעורי הצלחה גבוהים יותר בשל פוטנציאל ריפוי גבוה, בעוד מבוגרים עשויים לדרוש התערבות אנטיביוטית תכופה יותר עקב ריפוי איטי.

סוגי אנטיביוטיקה:

  • סיסטמית: Amoxicillin (500 מ"ג, 3 פעמים ביום למשך 7 ימים) היא הבחירה המועדפת בשל ספקטרום רחב וכיסוי נגד חיידקי הפה. במקרה של אלרגיה לפניצילין, Clindamycin (300 מ"ג, 3 פעמים ביום) מהווה חלופה יעילה.
  • מקומית: טטרציקלין (Doxycycline) במינון נמוך (100 מ"ג מושרה על השן למשך 5 דקות) הראתה יעילות במניעת זיהום מקומי, במיוחד בשיניים עם זמן חשיפה קצר.

יתרונות וחסרונות: אנטיביוטיקה מפחיתה זיהום חריף ומשפרת את סיכויי ההחלמה המוקדמת, אך אין ראיות חותכות לכך שהיא מונעת ספיגת שורש ארוכת טווח. השימוש המיותר עלול לתרום לעמידות חיידקית ולתופעות לוואי כגון שלשול או תגובות אלרגיות.

השלכות קליניות והמלצות לרופאי שיניים

  1. הערכה ראשונית:
    • קביעת זמן החשיפה מחוץ לחלל הפה ומדיום האחסון של השן.
    • בחינת מצב ה-PDL (חי או נמקי) ומצב השקע האלוואולרי (שלם או שברירי).
  2. פרוטוקול אנטיביוטי:
    • שיניים עם זמן חשיפה <60 דקות ואחסון נאות: אנטיביוטיקה סיסטמית אינה הכרחית כטיפול שגרתי, אך ניתן לשקול טיפול מקומי ב-Doxycycline.
    • שיניים עם זמן חשיפה >60 דקות או אחסון לא נאות: מומלץ טיפול סיסטמי ב-Amoxicillin או Clindamycin למשך 7 ימים, החל מיד לאחר ההשתלה.
    • שילוב עם חיטוי מקומי (למשל, כלורהקסידין 0.12%) להפחתת עומס חיידקי.
  3. טכניקת השתלה:
    • שטיפת השן בתמיסת מלח פיזיולוגית לפני ההשתלה להסרת פסולת וחיידקים.
    • קיבוע השן באמצעות סד גמיש (Flexible Splint) למשך 2-4 שבועות להבטחת יציבות.
  4. מעקב:
    • בדיקה קלינית ורדיוגרפית תוך 7-14 ימים לאיתור סימני זיהום או ספיגה מוקדמת.
    • המשך מעקב תקופתי למשך שנה לפחות לאיתור סיבוכים מאוחרים.
  5. חינוך המטופל:
    • הדרכה על שמירת היגיינת פה והקפדה על נטילת האנטיביוטיקה לפי ההוראות.

סיכום

מתן אנטיביוטיקה בהשתלה מחדש של שיניים קבועות שנעקרו הוא כלי חשוב למניעת זיהום משני, אך יש להתאים את השימוש בה לנסיבות הספציפיות של המקרה. אנטיביוטיקה סיסטמית מומלצת במקרים של חשיפה ממושכת או סיכון גבוה לזיהום, בעוד טיפול מקומי עשוי להספיק במקרים פשוטים יותר. רופאי שיניים נדרשים לאזן בין היתרונות של מניעת זיהום לבין הסיכונים של שימוש יתר, תוך שמירה על גישה מבוססת ראיות לשיפור תוצאות ההשתלה.