פרי-אימפלנטיטיס הפכה בעשור האחרון לאחת הבעיות הקליניות המשמעותיות ברפואת שתלים. העלייה המתמדת במספר השתלים הדנטליים הפעילים באוכלוסייה הביאה לעלייה גם בשכיחות הסיבוכים הביולוגיים סביבם. פרי-אימפלנטיטיס מוגדרת כדלקת של הרקמות סביב שתל דנטלי המלווה באובדן עצם תומכת מעבר לרימודלינג הפיזיולוגי הראשוני. בדומה למחלת חניכיים סביב שיניים טבעיות, הגורם האטיולוגי המרכזי הוא ביופילם חיידקי. לפיכך, השגת דה-קונטמינציה יעילה של פני השתל היא אחד המרכיבים החשובים ביותר בטיפול במחלה.¹

עם זאת, ניקוי פני שתל מורכב יותר מניקוי שורש שן טבעית. פני השטח של שתלים מודרניים הם לרוב מחוספסים ובעלי מבנה מיקרו-טופוגרפי שנועד לשפר אוסאואינטגרציה. מאפיין זה אמנם משפר את יציבות השתל, אך גם מאפשר הצמדות יעילה של ביופילם ומקשה על ניקויו. בנוסף, מבנה התבריגים של השתל מגביל את הגישה למכשירים מכאניים. משום כך, הספרות העדכנית מדגישה כי אין כיום פרוטוקול יחיד שניתן להגדירו כסטנדרט זהב לדה-קונטמינציה של שתלים, והגישה המקובלת היא שילוב של מספר שיטות בהתאם למצב הקליני.¹²

הבסיס לטיפול בפרי-אימפלנטיטיס הוא דברידמנט מכאני והסרת רקמת גרנולציה דלקתית. לשם כך נעשה שימוש במכשירים ידניים, במערכות אולטרסוניק ובמכשירים ייעודיים לשתלים. קצות אולטרסוניק עם אינסרטים פולימריים כגון PEEK מאפשרים הסרת ביופילם תוך הפחתת הסיכון לפגיעה בפני השטח של הטיטניום. למרות זאת, יעילותם מוגבלת כאשר קיימת חשיפה של תבריגים עמוקים או אובדן עצם מתקדם.³

במהלך טיפול כירורגי נעשה לעיתים שימוש במברשות טיטניום לניקוי פני השתל. מברשות אלו מאפשרות גישה טובה יותר לתבריגים והסרה יעילה יחסית של ביופילם. מספר מחקרים קליניים הראו כי שימוש בהן עשוי להפחית מדדי דלקת ולשפר תוצאות טיפוליות. עם זאת, שימוש אגרסיבי עלול לגרום לשינוי מיקרו-טופוגרפי בפני השתל ואף לשחרור חלקיקי טיטניום, ולכן מומלץ להשתמש בהן בזהירות ובשילוב עם שיטות נוספות.⁴

גישה נוספת שזכתה לתשומת לב בשנים האחרונות היא implantoplasty. בפרוצדורה זו מבוצעת החלקה מכאנית של פני השתל החשופים באמצעות מקדחים ייעודיים במטרה להפחית את חספוס פני השטח ולהקטין את היכולת של ביופילם להיצמד אליהם. פרוצדורה זו מבוצעת בעיקר במסגרת טיפול רזקטיבי כאשר חלק משמעותי מהשתל חשוף. עם זאת, מדובר בפעולה בלתי הפיכה הכרוכה בהסרת חומר מהשתל ולכן אינה מיושמת באופן שגרתי בכל המקרים.³

בשנים האחרונות הפכה טכנולוגיית air-polishing לחלק חשוב בפרוטוקולים מודרניים לניקוי שתלים. השיטה מבוססת על זרם אוויר-מים בלחץ גבוה בשילוב אבקות עדינות כגון גליצין או אריתריטול. אבקות אלו מאפשרות הסרה יעילה של ביופילם תוך פגיעה מינימלית יחסית בפני השטח של הטיטניום. מחקרים מצביעים על יעילות השיטה בהפחתת ביופילם ובטיפול במוקוזיטיס סביב שתלים וכן במסגרת טיפול תחזוקה. עם זאת, הראיות אינן מצביעות באופן עקבי על יתרון קליני ברור על פני שיטות מכאניות אחרות בכל המצבים הקליניים.⁸

לצד ניקוי מכאני נעשה שימוש גם באמצעים כימיים שונים לצורך דה-קונטמינציה של פני השתל. חומרים כגון כלורהקסידין, מי חמצן, חומצה ציטרית ו-EDTA נחקרו למטרה זו. חומרים אלו עשויים להפחית עומס מיקרוביאלי, אך הספרות המדעית מצביעה על כך שהראיות ליעילותם הקלינית מוגבלות ולעיתים קיימת גם אפשרות להשפעה שלילית על התאמה ביולוגית של פני הטיטניום. לפיכך הם נחשבים לרוב כתוספת לניקוי מכאני ולא כטיפול עצמאי.⁴

טכנולוגיות לייזר מהוות תחום נוסף המעורר עניין במחקר. לייזר מסוג Er:YAG מסוגל להסיר ביופילם מפני השתל תוך פגיעה מינימלית יחסית במשטח הטיטניום כאשר משתמשים בפרמטרים מתאימים. למרות פוטנציאל זה, סקירות שיטתיות מצביעות על כך שאין כיום ראיות מספקות המוכיחות עליונות של טיפול בלייזר על פני שיטות אחרות. לכן השימוש בו נעשה לרוב כאמצעי משלים במסגרת טיפול כירורגי.⁴

התפתחות מעניינת נוספת בשנים האחרונות היא דה-קונטמינציה אלקטרוליטית של שתלים. בשיטה זו מועבר זרם חשמלי חלש דרך תמיסה אלקטרוליטית סביב השתל, תהליך הגורם ליצירת בועות מימן המסייעות בניתוק ביופילם מפני השטח של הטיטניום. טכנולוגיה זו, המיושמת במערכות מסחריות כגון GalvoSurge, הציגה תוצאות מבטיחות במספר מחקרים קליניים מוקדמים. עם זאת, מספר המחקרים עדיין מוגבל והנתונים הקיימים אינם מאפשרים לקבוע כי מדובר בשיטה עדיפה על פני גישות אחרות.⁶⁷

לסיכום, דה-קונטמינציה של פני השתל היא שלב מרכזי בטיפול בפרי-אימפלנטיטיס. למרות מגוון הטכניקות הקיימות, עדיין לא הוגדר פרוטוקול טיפול יחיד הנחשב ליעיל ביותר. הגישה המקובלת כיום מדגישה שילוב של טכניקות מכאניות, ולעיתים גם אמצעים כימיים או פיזיקליים משלימים, בהתאם למורפולוגיית הפגם ולמאפייני השתל. מחקר עתידי צפוי להמשיך ולשפר את יכולתנו להשיג ניקוי יעיל של פני שתלים ולשפר את תוצאות הטיפול במחלות סביב שתלים.

רשימת ספרות

  1. Herrera D, Berglundh T, Schwarz F, et al. Prevention and treatment of peri-implant diseases—The EFP S3 level clinical practice guideline. J Clin Periodontol. 2023;50(Suppl 26):4-76.
  2. Baima G, Citterio F, Romandini M, et al. Surface decontamination protocols for surgical treatment of peri-implantitis: a systematic review. Clin Oral Implants Res. 2022;33:1069-1086.
  3. Roccuzzo M, Stähli A, Monje A, Sculean A. Surgical treatment of peri-implantitis. Br Dent J. 2024;236:583-592.
  4. Di Palo MP, Toma S, Alovisi M, et al. Peri-implantitis treatment and microbial decontamination. Microorganisms. 2025;13:1681.
  5. Ravidà A, et al. Decontamination methods for biofilm removal from implant surfaces. Int J Oral Maxillofac Implants. 2025;40(Suppl):91-160.
  6. Klein A, Rausch-Fan X, Andrukhov O. Electrolytic cleaning of dental implants: a scoping review. Dent J (Basel). 2025;13:111.
  7. Hakkers J, Meijer HJA, de Wilde YCM, et al. Electrolytic cleaning as part of reconstructive peri-implantitis therapy: a case series. Dent J (Basel). 2025;13:237.
  8. Erythritol air-polishing in implant dentistry: systematic review. Int J Dent Hyg. 2024.