הרמת רצפת הסינוס המקסילרי ממשיכה להוות אבן יסוד בשיקום אזורים אחוריים בלסת העליונה עם חסר גרמי. עם זאת, בעשור האחרון חל שינוי משמעותי בתפיסה הביולוגית והקלינית של הפרוצדורה, ובעיקר בבחירת חומרי ההשתלה. אם בעבר העצם האוטוגנית נחשבה לתקן המרכזי, הרי שכיום השימוש בחומרי השתלה חלופיים, בעיקר xenografts וחומרים סינתטיים, הפך לנפוץ ואף מבוסס ראיות.
עצם אוטוגנית עדיין נחשבת לבעלת יתרונות ביולוגיים ייחודיים, הודות לפוטנציאל האוסטאוגני, האוסטאואינדוקטיבי והאוסטאוקונדוקטיבי שלה. עם זאת, חסרונותיה, הצורך באתר תרומה נוסף, עלייה במורבידיות, זמן ניתוח ממושך וספיגה נפחית יחסית מהירה, הובילו לחיפוש אחר חלופות יעילות יותר בהיבטים קליניים. בהרמת סינוס, שבה יציבות נפחית היא גורם מפתח להצלחת הטיפול, שיקול זה מקבל משנה תוקף.
חומרי xenograft, ובפרט deproteinized bovine bone mineral, הפכו בשנים האחרונות לאחד מחומרי הבחירה הנפוצים ביותר. מדובר בחומרים אוסטאוקונדוקטיביים בעלי קצב ספיגה איטי יחסית, המאפשרים שימור נפח לאורך זמן. תכונה זו חשובה במיוחד באזור הסינוס, שבו יציבות המרחב התלת־ממדי היא תנאי להצלחת השתל. מחקרים ארוכי טווח מצביעים על כך ששימוש בחומרים אלו מלווה בשימור גובה העצם המוגבה לאורך שנים, לצד שיעורי הישרדות שתלים גבוהים.
במקביל, חומרים סינתטיים עברו בשנים האחרונות התקדמות ניכרת. חומרים כגון β-tricalcium phosphate, הידרוקסיאפטיט וביפאזיק קלציום פוספט מציעים שליטה טובה יותר במבנה המיקרוסקופי, בנקבוביות ובקצב הספיגה. יתרונם טמון בזמינות בלתי מוגבלת, אחידות תעשייתית והיעדר מקור ביולוגי. עם זאת, קיים שוני בין החומרים השונים, והביצועים הקליניים תלויים בהרכבם ובמאפייני הספיגה שלהם.
הספרות העדכנית מצביעה על כך שאין חומר אחד המפגין עליונות עקבית בכל המדדים הקליניים. שיעורי הישרדות השתלים לאחר הרמת סינוס גבוהים מאוד ברוב סוגי החומרים, ובדרך כלל עולים על 90% בטווח הבינוני והארוך. ההבדלים העיקריים מתבטאים בפרמטרים ביולוגיים כגון קצב יצירת עצם חדשה, שיעור שאריות החומר באתר ויציבות נפחית לאורך זמן. xenografts נוטים להישאר באתר לאורך זמן רב יותר ולשמור על נפח, בעוד שחלק מהחומרים הסינתטיים מתאפיינים בספיגה מהירה יותר ובהחלפה הדרגתית בעצם חדשה.
בהתאם לכך, הבחירה בחומר ההשתלה אינה צריכה להתבסס על תפיסה היררכית של “חומר עדיף”, אלא על התאמה קלינית מושכלת. במקרים שבהם נדרש נפח הרמה משמעותי ושימור ארוך טווח, קיימת נטייה להעדיף xenografts. במקרים אחרים, שבהם מבוקשת ספיגה הדרגתית יותר או הימנעות מחומרים ממקור בעלי חיים, ניתן לשקול שימוש בחומרים סינתטיים או בתערובות.
גישה נוספת שצוברת תאוצה היא שימוש בשתלים משולבים, הכוללים תערובת של עצם אוטוגנית עם xenograft או חומר סינתטי. גישה זו נועדה לשלב בין יתרונות ביולוגיים מוקדמים לבין יציבות נפחית לאורך זמן. חלק מהמחקרים מצביעים על כך ששילוב כזה עשוי להפחית ספיגה בהשוואה לעצם אוטוגנית בלבד, תוך שמירה על תנאים נאותים לרגנרציה.
יש לציין כי הצלחת הרמת סינוס אינה תלויה רק בסוג החומר, אלא גם בגורמים נוספים כגון טכניקה כירורגית, יציבות ראשונית של השתל, מצב הממברנה הסינוסלית ותכנון מוקדם מבוסס הדמיה תלת־ממדית. בנוסף, התוצאה הקלינית אינה נמדדת רק באחוז העצם החדשה, אלא בשילוב של יציבות נפחית, תפקוד השתל והיעדר סיבוכים.
לסיכום, השימוש בחומרי השתלה חלופיים בהרמת סינוס משקף מעבר מגישה מסורתית הנשענת על עצם אוטוגנית בלבד, לגישה מודרנית המבוססת על התאמה קלינית, הבנה ביולוגית ושימוש מושכל בהנדסת חומרים. xenografts תפסו מקום מרכזי בזכות יציבותם הנפחית ובסיס ראייתי רחב, בעוד שהחומרים הסינתטיים ממשיכים להתפתח ולהציע חלופות אמינות במצבים קליניים שונים. הבחירה כיום אינה בין חומר “נכון” אחד, אלא בין מגוון אפשרויות, שכל אחת מהן עשויה להתאים לפרופיל טיפולי שונה.
רשימת ספרות
Starch-Jensen T, Deluiz D, Deb S, Bruun NH. Maxillary sinus floor augmentation with xenografts. J Oral Maxillofac Res. 2023;14(1):e2.
Danesh-Sani SA, Engebretson SP, Janal MN. Histomorphometric comparison of graft materials in sinus augmentation. Int J Oral Maxillofac Implants. 2022;37(4):e85–e96.
Pjetursson BE, Tan WC, Zwahlen M, Lang NP. A systematic review of the success of sinus floor elevation and survival of implants. Clin Oral Implants Res. 2020;31(Suppl 21):S67–S79.
Esposito M, Felice P, Worthington HV. Interventions for replacing missing teeth: augmentation procedures of the maxillary sinus. Cochrane Database Syst Rev. 2021;CD008397.
De Angelis F, Papi P, Mencio F, Rosella D, Di Carlo S. Sinus lift with and without grafting material: a systematic review. Implant Dent. 2022;31(2):e45–e52.
Tavelli L, Barootchi S, Ravidà A, Wang HL. Sinus membrane elevation and biologic considerations. Int J Periodontics Restorative Dent. 2020;40(1):e1–e7.
Ravidà A, Barootchi S, Askar H, Tavelli L, Wang HL. Long-term outcomes of maxillary sinus augmentation. J Clin Periodontol. 2023;50(4):412–424.