הקשר בין טיפול אורתודונטי לבריאות החניכיים מהווה נושא למחקר ולדיון מקצועי מזה עשרות שנים. בעוד שמטרותיו המסורתיות של הטיפול האורתודונטי הן שיפור האסתטיקה, הסגר ותפקוד מערכת הלעיסה, הולכת וגוברת ההכרה בחשיבות השפעותיו על הרקמות הפריודונטליות. השאלה המרכזית היא האם יישור שיניים תורם לבריאות החניכיים בטווח הארוך או שמא עלול להגביר סיכונים פריודונטליים מסוימים. הספרות המדעית העדכנית מצביעה על כך שהתשובה מורכבת ותלויה במאפייני המטופל, במצב החניכיים ההתחלתי, בתכנון הטיפול וברמת התחזוקה האורלית לאורך השנים (1,2).

מחלת חניכיים היא מחלה דלקתית כרונית הנגרמת בעיקר עקב הצטברות ביופילם חיידקי. צפיפות שיניים, סיבובים חריגים ומנשך לקוי עלולים להקשות על הסרת רובד יעילה ולהגביר את הסיכון לדלקת חניכיים (1). מנקודת מבט זו, טיפול אורתודונטי עשוי לשפר את הנגישות לניקוי השיניים ולהקל על שמירת היגיינת הפה. עם זאת, חשוב להדגיש כי עצם יישור השיניים אינו מבטיח שיפור בבריאות החניכיים, וכי הגורם המשמעותי ביותר נותר איכות התחזוקה האורלית של המטופל (1,3).

במהלך הטיפול האורתודונטי עצמו נצפית לעיתים קרובות החמרה זמנית במדדי החניכיים. סמכים, טבעות וקשתות יוצרים אזורים חדשים להצטברות רובד ומקשים על ביצוע ניקוי יומיומי יעיל (4). מחקרים הראו עלייה במדדי פלאק, דימום בעת בדיקה והגדלה חניכית במהלך הטיפול, במיוחד בקרב מטופלים שאינם מקפידים על היגיינה מספקת (4,5). ברוב המקרים מדובר בשינויים הפיכים החולפים לאחר סיום הטיפול וביצוע תחזוקה מתאימה.

אחת הסוגיות החשובות ביותר היא ההשפעה ארוכת הטווח של הטיפול האורתודונטי. סקירה שיטתית קלאסית של Bollen וחבריו מצאה כי הראיות לכך שטיפול אורתודונטי משפר באופן ישיר את מצב החניכיים בטווח הארוך מוגבלות יחסית (1). עם זאת, מרבית החוקרים מסכימים כי תיקון צפיפות שיניים משמעותית עשוי ליצור תנאים טובים יותר לשמירה על היגיינה אורלית לאורך זמן (2,3). במילים אחרות, הטיפול האורתודונטי אינו מהווה טיפול פריודונטלי, אך הוא עשוי להפחית גורמים מקומיים המקשים על בקרת רובד.

בקרב מבוגרים עם מחלת חניכיים מבוקרת, טיפול אורתודונטי הפך בשנים האחרונות לחלק בלתי נפרד מגישה שיקומית רב־תחומית. תנועת שיניים מבוקרת יכולה לסייע בתיקון נדידת שיניים משנית למחלת חניכיים, סגירת מרווחים פתולוגיים, שיפור היחסים האוקלוזליים והקלה על שיקום פרותטי עתידי (2,6). מחקרים מצביעים על כך שכאשר הדלקת נשלטת טרם תחילת הטיפול ומתקיים מעקב פריודונטלי רציף, ניתן לבצע תנועות אורתודונטיות גם במטופלים עם תמיכה פריודונטלית מופחתת ללא החמרה משמעותית של מצבם (2,6).

לצד היתרונות האפשריים קיימים גם סיכונים שיש להביא בחשבון. הסיכון המתועד ביותר הוא התפתחות נסיגות חניכיים. מספר סקירות שיטתיות מצאו קשר בין תנועת שיניים לכיוון בוקלי לבין עלייה בסיכון לחשיפת שורשים, בעיקר באזור החותכות התחתונות (7–9). יחד עם זאת, הקשר אינו חד־משמעי, ונראה כי גורמים כגון פנוטיפ חניכי דק, עובי מופחת של העצם הבוקלית וטראומה מצחצוח מהווים גורמי סיכון משמעותיים לא פחות (9,10).

הבנה זו הובילה להתפתחות מושג הפנוטיפ הפריודונטלי כמרכיב מרכזי בתכנון הטיפול האורתודונטי המודרני. כיום מומלץ לבצע הערכה יסודית של הרקמות הרכות והקשות לפני תחילת הטיפול, במיוחד במקרים שבהם צפויות תנועות בוקליות משמעותיות (10,11). שימוש גובר בהדמיית CBCT מאפשר לזהות מראש דהיסנציות, פנסטרציות ועובי מופחת של הלוחית הגרמית הבוקלית, ובכך לשפר את תכנון התנועה האורתודונטית (11,12).

במקרים מסוימים ניתן לשקול התערבויות מוקוג’ינגיבליות לפני תחילת הטיפול האורתודונטי. עיבוי רקמות רכות באמצעות השתלת רקמת חיבור או פרוצדורות כיסוי שורשים עשוי להפחית את הסיכון לנסיגות חניכיים במטופלים בעלי פנוטיפ דק (13). גישה זו מקובלת כיום כחלק מהתכנון הבין־תחומי במקרים מורכבים.

התפתחותם של המיישרים השקופים עוררה עניין רב גם בהיבט הפריודונטלי. מספר מחקרים הראו כי במהלך הטיפול עצמו מטופלים המשתמשים במיישרים שקופים מציגים מדדי פלאק ודימום חניכי נמוכים יותר בהשוואה למטופלים המטופלים באמצעות סמכים קבועים (14,15). יתרון זה מיוחס בעיקר ליכולת להסיר את המכשור בזמן צחצוח ואכילה. עם זאת, אין כיום עדויות מספקות לכך שמיישרים שקופים מעניקים יתרון פריודונטלי ארוך טווח לאחר סיום הטיפול בהשוואה למכשור קבוע.

גם השפעת הטיפול האורתודונטי על העצם האלוואולרית זוכה לתשומת לב מחקרית רבה. הספרות מצביעה על כך שתנועת שיניים המתבצעת בתוך גבולות המעטפת הגרמית בדרך כלל אינה גורמת לאובדן עצם משמעותי בטווח הארוך (11,12). לעומת זאת, תנועות נרחבות החורגות מגבולות אלו עלולות להיות מלוות ביצירת דהיסנציות ופנסטרציות ולהגביר את הסיכון לנסיגות חניכיים בעתיד (10–12).

המסר המרכזי העולה מהספרות הוא כי הצלחתו הפריודונטלית ארוכת הטווח של טיפול אורתודונטי אינה תלויה רק באיכות יישור השיניים, אלא בראש ובראשונה בשמירה על בריאות החניכיים לפני הטיפול, במהלכו ולאחריו. מטופלים המקפידים על היגיינת פה טובה, ביקורות תקופתיות ותחזוקה פריודונטלית סדירה נהנים בדרך כלל מתוצאות יציבות יותר לאורך שנים (2,3).

לסיכום, טיפול אורתודונטי אינו מהווה ערובה לשיפור בריאות החניכיים, אך הוא עשוי ליצור תנאים נוחים יותר לשמירה על היגיינה אורלית ולסייע בטיפול משולב במטופלים נבחרים. כאשר הטיפול מתוכנן בהתאם לעקרונות פריודונטליים מודרניים, תוך התייחסות לפנוטיפ החניכי, למעטפת הגרמית ולבקרת הדלקת, ניתן להשיג תוצאות אסתטיות ותפקודיות טובות מבלי לפגוע ביציבות הפריודונטלית לטווח הארוך (2,6,10).

רשימת ספרות 

  1. Bollen AM, Cunha-Cruz J, Bakko DW, Huang GJ, Hujoel PP. The effects of orthodontic therapy on periodontal health: a systematic review of controlled evidence. J Am Dent Assoc. 2008;139(4):413-422.
  2. Papageorgiou SN, Antonoglou GN, Michelogiannakis D, Kaklamanos EG. Orthodontic treatment in patients with periodontitis: a systematic review. J Clin Med. 2022;11(14):4083.
  3. Jepsen S, Caton JG, Albandar JM, et al. Periodontal manifestations of systemic diseases and developmental and acquired conditions. J Clin Periodontol. 2018;45(Suppl 20):S219-S229.
  4. Zanatta FB, Ardenghi TM, Antoniazzi RP, Pinto TM, Rösing CK. Association between gingivitis and anterior gingival enlargement in subjects undergoing fixed orthodontic treatment. Dent Press J Orthod. 2014;19(3):59-66.
  5. Levrini L, Mangano A, Montanari P, Margherini S, Caprioglio A. Periodontal health status in patients treated with fixed orthodontic appliances. Int J Dent Hyg. 2015;12(3):220-227.
  6. Melsen B. Adult orthodontics and periodontal considerations. Semin Orthod. 2012;18(3):190-198.
  7. Joss-Vassalli I, Grebenstein C, Topouzelis N, Sculean A, Katsaros C. Orthodontic therapy and gingival recession: a systematic review. Orthod Craniofac Res. 2010;13(3):127-141.
  8. Renkema AM, Fudalej PS, Renkema A, Abbas F, Bronkhorst E, Katsaros C. Gingival recessions and orthodontic treatment: a systematic review. J Clin Periodontol. 2013;40(6):631-637.
  9. Wennström JL. Mucogingival considerations in orthodontic treatment. Semin Orthod. 1996;2(1):46-54.
  10. Cortellini P, Bissada NF. Mucogingival conditions in the natural dentition: narrative review and clinical considerations. J Periodontol. 2018;89(Suppl 1):S204-S213.
  11. Garlock DT, Buschang PH, Araujo EA, Behrents RG, Kim KB. Evaluation of marginal alveolar bone in the anterior mandible with pretreatment and posttreatment computed tomography in nonextraction patients. Am J Orthod Dentofacial Orthop. 2016;149(2):192-201.
  12. Sun Z, Smith T, Kortam S, Kim DG, Tee BC, Fields HW. Evaluation of bone changes associated with orthodontic tooth movement using cone-beam computed tomography. Angle Orthod. 2015;85(4):611-621.
  13. Bouchard P, Renouard F, Bourgeois D, et al. Decision-making in aesthetics: root coverage revisited. Periodontol 2000. 2017;73(1):70-86.
  14. Leifert MF, Leifert MM, Efstratiadis SS, Cangialosi TJ. Comparison of periodontal status after orthodontic treatment with fixed appliances and clear aligners. Angle Orthod. 2021;91(4):473-480.
  15. Azaripour A, Weusmann J, Mahmoodi B, Peppas D, Gerhold-Ay A, Van Noorden CJF, et al. Braces versus Invisalign: gingival parameters and patients’ satisfaction during treatment. BMC Oral Health. 2015;15:69