מספר אסטרטגיות הוצעו במהלך השנים האחרונות על מנת להתגבר על מגבלות ממדי העצם הזמינה להצבת שתלים דנטליים. אסטרטגיות אלה כוללות ניתוחי אוגמנטציה של העצם הכרוכה לעיתים בהשתלות עצם, רגנרציה מונחית של עצם, אוסטאוגנזה, הרמת גובה רצפת הסינוס וטרנספוזיציה של העצב המנדיבולרי. לפי הדיווחים, טכניקות כאלה היו בשיעורי הצלחה גבוהים בדרך כלל בטיפולי השתלות, אך לדברי מחברי המאמר, התוצאות היו מגוונות ובלתי צפויות למדי. מתרפאים רבים אף אינם מסוגלים או אינם מוכנים להיות מטופלים בגישה כירורגית מסוג זה, מכיוון שהיא יקרה ודורשת הליכים כירורגיים מרובים או עקב בריאותם הכללית הלקויה. נהלי טרנספוזיציה של העצב האלבאולרי התחתון מעלים גם את הסיכון לפרסטזיה. כחלופה לאפשרויות הכירורגיות האלו לשם שיקום תותבות בעצמות לסת שעברו ספיגה, הוצע השימוש בשתלים קצרים, שעשוי להיות פתרון סביר במקרים רבים כאלה. שתלים קצרים מציעים את היתרון של הגבלת מספר ההליכים הכירורגיים הנדרשים ומזעור הטראומה הכירורגית הכרוכה בכך. למתרפאים ישנה תועלת בשל פגיעה בריאותית מועטה ואי נוחות פחותה לאחר הניתוח. החוקרים מציינים כי המושג "שתל קצר" בספרות הינו די מעורפל: מחברים השתמשו בעבר במונח זה עבור שתלים באורך של עד 11 מ"מ או 8 מ"מ או 7 מ"מ, אך מקובל להסכים כי ניתן להגדיר בהחלט שתלים שקצרים פחות מ-10 מ"מ כשתלים קצרים.
שתלים שהוצגו לאחרונה כקצרים באופן מיוחד הוגדרו כבעלי אורך תוך-גרמי של לא יותר מ-5 מ"מ. בתחילה היו דיווחים רבים על שיעורי כישלונות גבוהים יותר עם שתלים קצרים כאלו, אך ממצאים עדכניים יותר, בשילוב עם הפיזור ההדרגתי בשוק של שתלים עם פני שטח מחוספסים להחלפת השתלים עם פני שטח שטופלו במכונה, מציגים שיעורי הצלחה דומים לאלה של שתלים ארוכים יותר. בהתייחס לנקודה זו, מדגישים החוקרים את המשמעות השונה הקיימת בין המונחים "הצלחה" ו"הישרדות", כאשר הצלחה משמעותה כי שתל מסוים עומד בקריטריונים להצלחה לפיהם הוא מוערך, בעוד שהישרדות פירושה שהשתל נותר קיים בפה. מספר חוקרים הביעו דאגה מאורך שתלים שנוצרו לפני שנים באופן אמפירי, כדי להימנע מעומס יתר כאשר היחס המירבי בין הכתר והשתל היה אמור לא לעלות על 1:1. מאז, הוכח שגם יחס כתר-שתל של יותר מ-1:2 אינו משפיע לרעה על התוצאה לטווח הקצר והארוך של שיקום פרוטטי.
מטרה
המחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי נערך על מנת לקבוע כיצד מושפעים אחוזי ההצלחה של שתלים לטווח הארוך כאשר משתמשים בשתלים אולטרה קצרים (5×5 מ"מ), עם פני שטח סינטר נקבוביים (SPS), המשמשים לתמיכה בשחזור של תותבת קבועה כאשר קיימים יחסי כתר/שתל של יותר מ-1:3.
לצורך המחקר, נעשתה הערכה של כל המתרפאים שנותחו החל מחודש דצמבר 2005 עד נובמבר 2007 לשם החדרת שתלים אולטרה קצרים. כל השתלים היו עם פני שטח סינטר נקבוביים באורך של 5 מ"מ ובקוטר של 5 מ"מ (5×5 מ"מ) ונעשה שיחזור עם כתר בודד או תותבת קבועה. הנתונים שנאספו כללו מיקום הצבת השתל, רמות פסגת העצם, יחסי כתר-שתל קליניים ואנטומיים וקריטריונים שנבחרו מראש ושימשו להערכת אחוז ההצלחה של השתלים. ניתוח סטטיסטי שימש לקביעת הבדלים או קורלציות משמעותיות. 41 מתרפאים סיימו את המעקב והיו זכאים להשתתף במחקר הרטרוספקטיבי הנוכחי שכלל 50 שתלי SPS קצרים במיוחד. המעקב הממוצע נמשך 9.5 שנים (טווח שבין 10.2-8.3 שנים). שלושה מתוך 50 השתלים נכשלו ואבדו עקב מצב של פריקורוניטיס, בעוד שכל יתר ה-47 עמדו בקריטריונים להצלחה שנקבעו מראש והעניקו שיעור הצלחה כולל של 94 אחוזים. במהלך תקופת המעקב, היה אובדן העצם הממוצע לשתל 0.41+0.36 מ"מ.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי שתלי SPS קצרים במיוחד עשויים להוות פתרון אמין לשיקום פרוטטי במתרפאים עם אטרופיה חמורה של העצם האלבאולרית. במתרפאים נבחרים עם רוחב עצם מספיק, לא נמצאו התוויות נגד לשתלים קצרים במיוחד עם תוצאה של יחסי כתר-שתל של יותר מ-1:3. הרלוונטיות הקלינית של המחקר היא כי במקרים נבחרים עשויים שתלים קצרים במיוחד להוות אלטרנטיבה להליכי אוגמנטציה של העצם ופתרון צפוי לטווח הארוך.