מחברי המאמר מציינים כי הפרעות באזור הטמפורומנדיבולי (MDs) משפיעות על כ-12-5 אחוזים מהמתרפאים, כאשר כ-70 אחוזים מהמקרים הללו מתאימים לאבחון של מיאלגיה במפרק (TMD-M), מצב הכרוך בכאב שרירים עם אופי של כאב עמום שיכול להיות מושפע ממידת הניידות של הלסת והתפקוד של המתרפא. רוב המקרים של TMD-M אינם קשורים לשינויים דלקתיים כלשהם, מה שמוביל לאפשרות שהפרעה זו עשויה לנבוע ממנגנוני רצפטורים שונים ומומלץ להשתמש בגישות טיפול מולטי-מודליות, עם מגוון רחב של טיפולים זמינים. בין הטיפולים המסייעים ניתן למנות אקופונקטורה ודיקור יבש. בטיפולי אקופונקטורה ממוקמות מחטים פיליפורמיות יבשות ודקות בנקודות דיקור מוגדרות הנמצאות במרידיאנים ובנקודות שאינן מהוות טריגר (נקודות Ah-Shi) המוגדרות על ידי שיטות עתיקות של דיקור סיני. לעומת זאת, בטיפולי דיקור יבש עמוק מתבצעת החדרה תוך שרירית של מחט מונופילמנטית דקה ישירות לנקודות טריגר מיופציאליות (MTrP) על מנת להשבית אותן. ההשפעה מוסברת על ידי דה-פולריזציה מהירה של סיבי השריר המעורבים.
מטרה
המטה-אנליזה של רשת המידע (NMA) הנוכחית נעשתה על מנת להעריך את התוצאות של דיקור סיני וטיפול יבש עבור TMD-M ולהשוות את התוצאות הללו לאלו שהושגו עם טיפולי פלצבו פעילים ולא פעילים. השערת החוקרים הייתה שלא יהיו הבדלים בין שני טיפולי המחט השונים בתוצאה של TMD-M. הם ערכו חיפוש אחר מחקרים אקראיים מבוקרים (RCTs) במאגרי הנתונים MEDLINE, EMBASE, CINAHL, CENTRAL ו-SCOPUS. 12 מחקרים עמדו בקריטריונים להכללה ונבדקו במטה אנליזה. משתנה התוצאה היה עוצמת הכאב שלאחר הטיפול, והמדדים המשניים היו פתיחת פה מירבית (MMO) וסף הכאב ללחץ (PPT). קבוצות הפלסבו היו יכולות לכלול (א) קבוצת טיפולי דמה של פלסבו פעיל שכלל מתרפאים שקיבלו דקירה מדומה בעור או זריקות תוך שריריות של מי מלח רגילים, או (ב) קבוצת פלסבו לא פעיל שהורכבה ממתרפאים שקיבלו טיפול דיקור מדומה ללא כל חדירה לעור.
בהשוואה בין דיקור יבש ואקופונקטורה לבין טיפול פלסבו לא פעיל, לא היה הבדל משמעותי בעוצמת הכאב לאחר הטיפול בין שתי הקבוצות. תקופות המעקב נעו בין מייד לאחר הטיפול לחודשיים אחריו. כאשר הושוו השפעות של טיפול פלסבו פעיל ופלסבו לא פעיל לתוצאות של דיקור יבש ואקופונקטורה, לא היה הבדל משמעותי בעוצמת הכאב לאחר דיקור יבש, פלסבו פעיל ואקופונקטורה. כאשר נבחנה פתיחת הפה המירבית לאחר הטיפול, הדיקור היבש היה קשור לעלייה משמעותית בפתיחת הפה בהשוואה לפלסבו. עם זאת, מדידות סף הכאב ללחץ לאחר הטיפול של פלסבו וטיפולי דיקור יבש לא הראו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות הללו. הטיפול היעיל ביותר להפחתת עוצמת הכאב היה דיקור יבש, ולאחריו פלסבו לא פעיל, פלסבו פעיל ואקופונקטורה.
מסקנות
לדעת מחברי המאמר, המטה אנליזה הנוכחית לא גילתה תמיכה מספקת לטיפולי אקופונקטורה ודיקור יבש כטיפול יחיד של מיאלגיה במפרק הטמפורומנדיבולרי. הוצע כי אפקט הפלסבו עשוי להסביר תוצאה זו. המשמעות הקלינית היא כי לדיקור יבש יש השפעה חיובית לטווח קצר על פתיחת הפה, אך באופן כללי למתרפאים עם מיאלגיה באזור המפרק לא הייתה הקלה משמעותית באמצעות אקופונקטורה או דיקור יבש בהשוואה לגישות פלסבו אקטיביות או לא פעילות. איכות המחקרים שהוערכו השתנתה בין נמוכה לנמוכה מאוד. סביר להניח שאפקט הפלסבו עשוי להוות הסבר לרוב תוצאות הטיפול במיאלגיה במפרק הלסת ולא ההשפעות של אקופונקטורה או דיקור יבש. לדעת מחברי המאמר, נדרשים מחקרים נוספים באיכות גבוהה על מנת לפתור את השאלה זו.
Al-Moraissi EA, Goddard G, Christidis N. Are acupuncture and dry needling effective in the management of masticatory muscle pain: A network meta-analysis of randomised clinical trials. J Oral Rehabil 2023; 50: 87-97