לדברי מחברי המאמר, האבחון והניהול הפוטנציאלי של תסמינים אוטולוגיים במתרפאים עם הפרעות טמפורומנדיבולריות (TMDs) מהווים אתגר עבור רופאי השיניים, מומחים לכאב אורופציאלי ורופאי אף אוזן גרון. הפרעות טמפורומנדיבולריות הינן קבוצה של מצבים קליניים המשפיעים על שרירי הלעיסה, המפרק הטמפורומנדיבולרי (TMJ) ומבנים נלווים. התסמין השכיח ביותר שמדווח על ידי המתרפאים הוא כאב שעשוי להקרין לאוזניים, לאזור הפריאורביטלי או לצוואר האחורי. תסמינים נפוצים אחרים כוללים קולות של "רעשים" במפרק וטווח תנועה מוגבל של הלסת התחתונה, כמו גם
קושי בלעיסה או בדיבור. הפתוגנזה של הפרעות טמפורומנדיבולריות היא רבת גורמים. גורמים ביולוגיים, התנהגותיים, סביבתיים, חברתיים, רגשיים וקוגניטיביים כשלעצמם או בשילוב, ידועים כממלאי תפקיד קריטי בהתפתחות של קבוצת מצבים זו. הפרעות טמפורומנדיבולריות הם מצבים שכיחים למדי של כאב אורופציאלי עם שכיחות משוערת באוכלוסיות מערביות של כ-10 אחוזים בבני אדם מעל גיל 18 והיחס בין נשים לגברים הינו כמעט 1:2. מצבים אלו עשויים לבוא לידי ביטוי בכל גיל, אך שכיחותם גבוהה יותר בקרב מבוגרים צעירים ובגיל העמידה מאשר אצל ילדים ומתבגרים. קיימת הערכה כי כאב מיופציאלי עם או בלי הגבלה בפתיחת הפה הינו האבחנה השכיחה ביותר (45.3 אחוזים) המשפיעה על האוכלוסייה הסובלת מפגיעה במפרק הלסת, ולאחריו שינוי במיקום הדיסק (41.1 אחוזים) והפרעות ניווניות דלקתיות (30.1 אחוזים). ניהול של הפרעות טמפורומנדיבולריות דורש גישה מולטי-מודלית הכוללת חיזוק וייעוץ למתרפא, מנוחה, חום, פיזיותרפיה, טיפול תרופתי, טיפול אורתוטי תוך-אורלי (באמצעות מכשור מקומי) וטיפול בהזרקה. עבור אבחנות ספציפיות, ייתכן שיש צורך גם בגישה כירורגית. בנוסף, יש להתייחס כראוי למרכיב הביופסיכוסוציאלי כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר.
השכיחות של סימנים ותסמינים אוטולוגיים באוכלוסייה הסובלת מהפרעות טמפורומנדיבולריות הינה גבוהה, כאשר מלאות אוזניים (תחושת חסימה) היא התסמין המדווח השכיח ביותר ואחריו אוטלגיה, טינטון, ורטיגו ואובדן שמיעה. תסמינים אוטולוגיים אחרים כגון גרד עשויים להיות מדווחים גם על ידי מתרפאים אלו. עם זאת, המנגנונים מאחורי קיום קשר פוטנציאלי ישיר או עקיף, אם בכלל, כמו גם הניהול והטיפול במצבים אלו, ממשיכים להיות מוקד לוויכוח ומחלוקת. חוץ מלהיות בקיאים ומעודכנים בהקרנה, האבחון והניהול של הפרעות טמפורומנדיבולריות, על רופאי השיניים ומומחים אורופציאליים לשתף פעולה באופן הדוק עם רופא אף אוזן גרון המסוגל
לאבחן ולנהל בצורה אופטימלית את כל הסימפטומים האוטולוגיים המדווחים על ידי מתרפאים אלו, שעלולים להתעורר עקב חוסר תפקוד ראשוני של האוזניים.
מטרה
במאמר הנוכחי סוקרים המחברים את הקשר בין מצבים אוטולוגיים לבין הפרעות במפרק הלסת. הם ערכו חיפוש אלקטרוני במאגרי המידע של MEDLINE, Web of Science ו-ScienceDirect ואחזרו את כל המאמרים בכתבי העת הרלוונטיים הזמינים באנגלית בנושא ללא הגבלת זמן. לדבריהם, לא קיימת הסכמה על ניהול תסמינים אוטולוגיים במתרפאים הסובלים גם מהפרעות טמפורומנדיבולריות. הראיות המדעיות מצביעות על כך שטיפול שמרני במפרק עשוי לספק הקלה. עם זאת, ראיות אלה הן דלות ונדירות.
מסקנות
לדברי החוקרים, קיים צורך במחקרים נוספים עם מדגמים גדלים יותר ובמסגרות מתודולוגיות מתוכננות יותר. עד שראיות כאלו יהיו זמינות, רופאי שיניים ומומחי כאב אורפציאלי צריכים לטפל במתרפאים אלו תוך שימוש בהנחיות העדכניות ביותר
ולהפנות את הסובלים מתסמינים אוטולוגיים לרופא אף אוזן גרון. לדעתם, שיתוף פעולה הדוק עם רופאים אלו הינו חיוני להשגת הטיפול הטוב ביותר במתרפאים עם בעיות במפרק הלסת.
Hernández-Nuño de la Rosa MF, Keith DA, Siegel NS, Moreno-Hay I. Is there an association between otologic symptoms and temporomandibular disorders? An evidence-based review. J Am Dent Assoc 2022; 153(11):1096-1103