סקירת הספרות מהשנים 2024–2026 מצביעה כי תרומתה העיקרית של הבינה המלאכותית כיום היא לייעול זרימת העבודה ולבקרת איכות הסריקה, בעוד שהשפעתה על הדיוק האופטי עצמו עדיין מוגבלת הבינה המלאכותית משולבת במהירות בתוכנות של סורקים אינטרא־אורליים, ולעיתים מוצגת כשלב הבא בשיפור דיוקם. אלא שהמונח “דיוק” מחייב הבחנה: הדיוק האופטי הבסיסי נקבע במידה רבה על ידי מקור
תכנון החיוך הדיגיטלי (Digital Smile Design, DSD) ליווה את רפואת השיניים האסתטית קרוב לעשור וחצי ככלי תקשורת ותכנון: הרופא מטיל קווי ייחוס על תצלום פנים, מודד פרופורציות ובונה הדמיה של התוצאה הרצויה. אך זהו תהליך עתיר עבודה, הדורש ידע טכני נרחב ותלוי מאוד בעין המתכנן. כאן נכנסת הבינה המלאכותית ומשנה את משוואת היסוד: לא עוד
מעט תחומים ברפואת השיניים נכבשו בידי הבינה המלאכותית במהירות שבה נכבש האבחון הרדיולוגי. תוכנות המנתחות צילומי נשך, פריאפיקל ופנורמה, מסמנות נגעים בשכבות צבע ומודדות איבוד עצם במילימטרים, הפכו בתוך שנים ספורות ממושג מחקרי למוצר מסחרי מאושר. עד יולי 2025 זוהו כשלוש עשרה חברות המציעות כעשרים ותשעה מוצרי בינה מלאכותית לדימות דנטלי שקיבלו אישור FDA,
רפואת השיניים מבוססת הראיות (Evidence-Based Dentistry) נשענת זה שלושה עשורים על עיקרון פשוט ועמוק: החלטה קלינית טובה נולדת משילוב של שלושה מקורות, הראיה המחקרית הטובה ביותר, המומחיות הקלינית של הרופא, וערכיו והעדפותיו של המטופל. המונח "רפואה מבוססת ראיות" נטבע בשנת 1990, והמודל שלו הפך לשפה המשותפת של המקצוע. כעת, כניסתה של הבינה המלאכותית מציבה בפני
