על פי מחברי המאמר, מחקרים רבים הצביעו על כך שצריכת סוכר קשורה לסיכון מוגבר למחלת העששת. סוכרים תזונתיים העוברים תסיסה מהווים את מקור האנרגיה העיקרי של חיידקים שמייצרים חומצות, כגון חומצה לקטית, המורידות את רמת ה-pH ומובילות לדמינרליזציה של הרקמה הקשה של השיניים. אי לכך, תזונה עשירה בחד ודו-סוכרים עלולה להוות גורם סיכון לעששת.
ברוקסיזם מוגדר כתנועות לסת לא רצוניות המאופיינות בחריקה והידוק שיניים. התנהגות זו מתבטאת בשני פנוטיפים ביממה: ברוקסיזם בשינה (SB) המתרחש במהלך השינה, וברוקסיזם בערנות (AB) המתרחש בזמן הערנות. מבחינה קלינית, השפעת הברוקסיזם בשינה במערכת הסטומטוגנית נעה בין פגיעה מינימלית לחמורה, הכוללת שחיקת שיניים, כאבים בשרירי הלעיסה ובמפרק הטמפורומנדיבולרי וטראומה לחניכיים. ניתן למצוא התנהגות זו
מחברי המאמר טוענים כי הבסיס לבעיות בנטייה להגיע לגילוי מוקדם של מחלות רבות הינו בכך שלמרות שמספר קטן מאוד של חולים יהנה מגילוי מוקדם של מחלות מסכנות חיים, רבים אחרים יסבלו מחרדה והשפעות שליליות של טיפול מיותר בבעיה שלעולם לא תטריד אותם. לכן לדעתם יש לבדוק אסטרטגיות המשמשות לאבחון מחלות נפוצות אך מוגבלות כגון
מחברי המאמר מציינים כי באופן גלובלי, במדינות בעלות הכנסה נמוכה, בינונית וגבוהה, מחלת העששת בקרב ילדים עולה על 30 אחוזים ולא השתנתה באופן ניכר מזה 30 שנה. משנת 1990 ועד 2010 ניסתה ארצות הברית לטפל במגפת העששת על ידי הגדלת ההוצאות של Medicaid לילדים ביותר מ-300 אחוזים ואת מספר רופאי השיניים ב-22 אחוזים (מ-163,000
מתן אלחוש מקומי הוא אחד מההליכים הדנטליים המפחידים ביותר מבחינת המתרפא. מחברי המאמר מציינים כי הכאב המורגש במהלך מתן אלחוש מקומי לילדים ניתן להפחתה בשיטות שונות, כגון מריחת חומרי אלחוש מקומיים, הסוואת המזרק, הסחת דעת באמצעות משקפיים אודיו-וויזואליים, שינוי תמיסת האלחוש המקומי וגירוי נגדי. קיימים סוגים שונים של הליכי גירוי נגדי להפחתת תפיסת הכאב
פלואוריד על שלל צורותיו משמש ברפואת השיניים כאמצעי יעיל למניעת עששת. פלואוריד בריכוזים נמוכים יותר מיושם על ידי המשתמש עצמו ואילו בריכוזים גבוהים יותר מיושם באופן מקצועי. מספר הרכבים של פלואוריד היו בשימוש, כאשר ב-20 השנים האחרונות לכה המכילה פלואור הינה הצורה הנמצאת בשימוש הרב ביותר של פלואוריד באופן מקצועי עקב יעילותה, קבלתה וקלות
הרדמה כלליתGA) ) וסדציה בהכרהCS) ) הן שתי שיטות פרמקולוגיות מוכרות המשמשות ברפואת השיניים לילדים לניהול התנהגות של חוסר שיתוף פעולה. מחברי המאמר מציינים כי המזג וההתנהגות של הילד עשויים להשפיע על ההצלחה האולטימטיבית של סדציה. גורמים רבים אחרים, כולל העדפת הרופא מטפל, העדפת ההורים, גישה למתקנים, איכות בטיחות הטיפול ועלות עשויים להוות חלק
מאז דצמבר 2019, הנגיף האחראי ל-COVID-19 גרם למגיפה עולמית. בעוד שבני אדם מבוגרים וחולים מדוכאי חיסון חוו סימפטומים משמעותיים מהזיהום הזה, ילדים ובני נוער עם COVID-19 הינם בדרך כלל ללא תסמינים וחווים רק תסמיני נשימה קלים. מחברי המאמר מציינים כי למרות התצפית הזו, דווח על מגמה חדשה ומדאיגה בזיהומי COVID-19 בילדים. גוף גדל והולך
רופאי השיניים לילדים משתמשים בגישות רבות לניהול מצבים של חרדה דנטלית, כגון ניהול טכניקות התנהגות מסורתיות כמו גישת tell-show-do, שליטה קולית, חיזוק חיובי, והסחת דעת. טכניקות הסחת הדעת הן גישות לא פולשניות שמסבות את תשומת הלב של הילדים מגירויים כואבים ומאפשרים מתן טיפול מוצלח ואיכותי באופן שהינו קל, בטוח ופשוט ליישום. בהסחות דעת של
אלחוש מקומי דנטלי הינו השיטה הנפוצה ביותר להעלמת כאב במהלך טיפול שיניים. למרות זאת, השימוש במחטים ידוע כגורם לפחד וחרדה. מכיוון שהאלחוש המקומי מהווה השלב הראשון בכל טיפול פולשני, חייבים רופאי השיניים לילדים לבצע הליכי אלחוש מבלי לגרום להשלכות שליליות בעת ניהול ההתנהגות של הילדים. מספר לא מבוטל של מתרפאים עדיין תופס את מתן
