מחברי המאמר מציינים כי קיימות סיבות אנטומיות שונות לעיכוב בבקיעת שיניים קבועות, כגון מיקום השן, רטנציה, או שן כלואה. רטנציה של שיניים מתקיימת כאשר בקיעת השיניים דרך הרירית מתעכבת בשנתיים במצב של התפתחות תקינה ללא חסימה מכנית ניכרת בנתיב הבקיעה - תופעה שתוארה גם כרטנציה ראשונית. שיניים מכונות כלואות כאשר הם מכוסות לחלוטין על ידי
מחברי המאמר מתארים, כי פריודונטיטיס היא מחלה דלקתית כרונית המאופיינת על ידי הרס הרקמות הרכות והקשות המקיפות את השיניים, וכתוצאה מכך גורמת לאובדן הרקמות התומכות והשיניים. בהיעדר טיפול מקצועי, פגיעה בחניכיים עלולה להזיק עוד יותר לפריודונטיום הסמוך. עקירת שן סמוכה 'ללא תקווה' או חסרת חשיבות אסטרטגית משפרת את ההישרדות של שיניים טוחנות שעברו טיפול
מחברי המאמר מציינים, כי אמלוגנזיס הינו תהליך המווסת היטב על ידי תאי האיבר של זגוגית השן. הפרעות במהלך היווצרות והבשלה של הזגוגית עלולים לגרום להיווצרות כמות נמוכה יותר של רקמה קשה ו/או איכות ירודה של המינרליזציה, המביאה לפגמים התפתחותיים שונים של הזגוגית (DDE). פגמים אלו מציגים מאפיינים קליניים שונים ומסווגים בדרך כלל כהיפומינרליזציה/היפוקלציפיקציה או פגמים
מחברי המאמר מציינים כי רירית החך היא האזור המועדף ביותר להשגת תרומה של גרפט של רקמה רכה, בשל עובי הרקמה האידיאלי שלה וההסרה הרחבה של רקמה קרטינית. ריפוי הפצע בחך לאחר הסרת הגרפט מתרחש תוך 4-2 שבועות וניתן לחלקו לארבעה שלבים מאורגנים ורצופים תלויי זמן, כולל קרישה/המוסטזיס, דלקת, היווצרות ועיצוב מחדש. קריש הדם נוצר בעיקר
לדברי מחברי המאמר, טיפול משקם באזור חסר שיניים בקצה הלסת, כולל תותבות קבועות נתמכות בשתלים (FISPs) ותותבות חלקיות נשלפות (RPDs) המשמשים לשיקום תפקוד הפה, להפחתת עומס הסגר על השיניים הנותרות ומניעת אובדן של שן נוספת. מחקרים קודמים התמקדו בשיעורי ההישרדות של שאר השיניים הסמוכות לאזור מחוסר השיניים ב-FISPs, ומחקר אחד כזה הראה ששיעור ההישרדות של
לדברי מחברי המאמר, חלה בעשורים האחרונים עלייה אקספוננציאלית במספר המתרפאים הסובלים ממחלות וממצבים שליליים סביב שתלים. עלייה זו ניכרת בעיקר בהקשר למספר הרב של שתלים דנטליים המשמשים להחלפת שיניים חסרות חלקית או מוחלטת. במחקר עוקבה שנערך במוסד חינוכי, דווח כי 34 אחוזים מהמתרפאים ו-21 אחוזים של שתלים הציגו ממצאים של סביב-אימפלנטיטיס ובמחקרים אחרונים הגיעו החוקרים
מחברי המאמר מציינים, כי מיקרואורגניזמים החודרים למחזור הדם גורמים לבקטרמיה, והינם בעלי פוטנציאל להתיישב באנדוקרדיום פגום, בדרך כלל במסתם בלב ולגרום לאנדוקרדיטיס זיהומית (IE). עם הופעת האנטיביוטיקה, המליץ איגוד הלב האמריקאי, לראשונה בשנת 1955, כי לבני אדם בסיכון מוגבר ל-IE יש לתת אנטיביוטיקה מונעת (AP) לפני פרוצדורות דנטליות פולשניות (IDPs). למרות ההמלצות הללו, מעולם לא
מחברי המאמר מציינים, כי רבים מהמכשירים המשמשים ברפואת השיניים הינם בעלי רטט, כגון מכשירי יד, מזרקי מים וסקלרים אולטרא-סוניים. התרסיס שנוצר על ידי מכשירים אלה יכול לשאת, בנוסף למים, טיפות רוק, דם ומיקרואורגניזמים, שעלולים להוות סיכון לזיהומים עבור אנשי המקצוע בתחום הבריאות והמתרפאים. אירוסולים הם חלקיקים הנוצרים על ידי נוזלים ומוצקים המפוזרים ותלויים באוויר, שהופכים
לדברי מחברי המאמר, במסגרות קליניות שגרתיות, נותנים רופאי השיניים מגוון של חומרים תרופתיים, כולל אך לא רק משככי כאבים, אנטיביוטיקה, אנטי פטרייתיים וחומרי אלחוש מקומיים. הם מציינים כי אלחוש ממלא תפקיד מרכזי בהפחתת כאב ואי נוחות, ובכך מאפשר השלמה מיומנת של טיפולי רפואת שיניים מגוונים כגון שחזורים, סקיילינג והקצעת שורשים, אנדודונטיה וניתוחים קלים. חומרים אלו
מחברי המאמר מציינים, כי מתרפאים עם משנן חלקי ויחידות לעיסה חסרות בחלק האחורי של הלסת העליונה סובלים לעיתים קרובות מחוסר גובה רכס מספיק על מנת להתאים מיקום של שתלים דנטליים באורך סטנדרטי. הליכי גרפט של הסינוס, בין אם מבוצעים בהשהיה או נערכים בו-זמנית עם התקנת השתל, נחשבים כסטנדרט הטיפול. נתונים ארוכי טווח על הישרדות השתלים
