הערכת סיכונים להפרעות טמפורומנדיבולריות ראשוניות

הפרעות טמפורומנדיבולריות (TMD) הן קבוצה של מצבים שכיחים בהם מעורבים השרירים והשלד, הפוגעים בכחמישה אחוז מהאוכלוסייה הבוגרת. בתסמינים רבים של ההפרעות הטמפורומנדיבולריות חלים שינויים, וההישנות וההפוגה של המצב נמשכים לאורך זמן. תסמיני הפרעות טמפורומנדיבולריות עשויים להתחיל או להימשך לאחר טיפולי שיניים נפוצים. כאב וליקויים הקשורים להפרעות טמפורומנדיבולריות עלולים גם לסבך את תהליכי הטיפול בשיניים ולשבש את הפרוגנוזה שלהם. לכן, בדיקה לשם זיהוי הסיכונים לפתח הפרעות טמפורומנדיבולריות חשובה לשם תכנון טיפולי השיניים. מחברי המאמר מציינים כי קשה לבצע הערכת סיכון להתפתחות הפרעות טמפורומנדיבולריות במסגרת הפרקטיקה של רפואת השיניים הכללית. בשל התרומה הגנטית והסביבתית, לבני אדם ישנן רגישויות שונות להפרעות טמפורומנדיבולריות. התרומה של גורמים ביו-פסיכו-סוציאליים להפרעות אלו מקשה על ההערכה הקלינית. בעבר פותחו והוצעו מודלים מקיפים להערכה רב-ממדית על בסיס תחומי סיכון. אף על פי שמודלים אלה חיוניים בהנחיית הערכת סיכונים, שיטות ההערכה מורכבות והמודלים המתוחכמים אינם ממלאים את הצרכים של הערכת סיכונים בעת הטיפול במרפאת השיניים הכללית. בנוסף, בשל היעדר השכלה סטנדרטית במסגרת לימודי רפואת השיניים בנוגע להפרעות טמפורומנדיבולריות, הרי שהערכות פסיכולוגיות ובדיקות קליניות של הפרעות אלו הכלולות במודלים סטנדרטים של הערכת סיכונים עשויות לחרוג מההכשרה הכללית של רפואת שיניים. בדו"ח קונצנזוס משנת 2020 המליצו האקדמיות הלאומיות למדעים, הנדסה ורפואה של ארה"ב (NASEM) לפתח כלים לבדיקה ולריבוד סיכונים לרופאים העוסקים ברפואה ראשונית ולרופאי שיניים לקידום הטיפול במתרפאים.

סינון הסימפטומים וההיסטוריה של המתרפא הינו חלק חשוב בהערכת הסיכונים בקידום הבריאות ובמניעת מחלות. בדיקה כזו תלויה פחות בהכשרה הקלינית או בשיקול דעת, והיא נעשית יותר בקלות במסגרות הטיפול הראשוני. לכן, על בסיס האתגרים הקליניים וההמלצה של NASEM היה בכוונת מחברי המאמר לפתח כלי להערכת סיכונים במרפאת השיניים על מנת לזהות מתרפאים מבוגרים עם סיכון מוגבר לפתח כאבים עקב הפרעות טמפורומנדיבולריות חדשות.

מטרה

המחקר נועד לבצע ניתוח נתונים משני לזיהוי מנבאים מבוססי תסמינים והיסטוריה של מתרפאים לפתח כאב בשל הפרעות טמפורומנדיבולריות ראשוניות, על מנת להקל על פיתוח כלי להערכת סיכונים של הפרעות טמפורומנדיבולריות במרפאת השיניים, שיכול לשמש בפרקטיקה של רפואת השיניים הכללית. ההיפותזה של המחברים הייתה כי בני אדם עם מנבאים מבוססי סימפטומים והיסטוריה נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח כאבים בשל הפרעות טמפורומנדיבולריות, בהשוואה למתרפאים ללא סימנים אלו.

החוקרים ביצעו ניתוח נתונים משני של הכאב האורופציאלי של מערך הנתונים להערכה פרוספקטיבית והערכת סיכונים. תורמי הסיכון הפוטנציאליים הדמוגרפיים, המערכתיים והמקומיים דורגו ל-10 קטגוריות סיכון. נעשה ניתוח סטטיסטי של מודלים רב משתנים של Cox. הניתוח כלל נתונים של 2,737 משתתפים. המודל הסופי הצביע על כך שבני אדם עם מצבים פסיכולוגיים כלשהם, הפרעות כאב, הפרעות שינה או תסמינים אורופציאליים נמצאים בסיכונים גבוהים לפתח הפרעות טמפורומנדיבולריות ראשוניות.

תוצאות ניתוח פוסט הוק הראו כי דו קיום של מצבים ממערכות גוף מרובות מקנה סיכון גדול יותר לפתח הפרעות טמפורומנדיבולריות. מסקנות מחברי המאמר הן כי מצבים ותסמינים קיימים ממערכות גוף מרובות מגבירים משמעותית את הסיכון לפתח כאבים הקשורים להפרעות טמפורומנדיבולריות. אי לכך, הערכת סיכונים רב מערכתית ושיתופי פעולה בין מקצועות רפואיים שונים חשובים למניעת הפרעות טמפורומנדיבולריות. ההשלכות המעשיות של המחקר הן, כי רופאי השיניים צריכים לכלול מצבים פסיכולוגיים, הפרעות כאב, הפרעות שינה ותסמינים אורופציאליים כאשר הם מעריכים את הסיכון של מתרפאים לפתח כאבים בקשר להפרעות טמפורומנדיבולריות.

Chen H, Pendleton C, Caplan DJ, et al. Chairside risk assessment for first-onset temporomandibular disorders Result from the Orofacial Pain: Prospective Evaluation and Risk Assessment data set. J Am Dent Assoc 2021.  doi.org/10.1016/j.adaj.2021.02.010