לדברי מחברי המאמר, מספר סקירות ספרות שיטתיות דיווחו על שיעורי הישרדות של שתלים דנטליים מטיטניום של למעלה מ-95 אחוזים, לאחר תקופת תצפית של חמש שנים. בנוסף, ישנם מספר מחקרים עם עיצוב ומספר מתרפאים נאות, אשר דווחו על תוצאות של עד 10 שנים ואף 20 שנה, אך הרוב הגדול של המחקרים הפרוספקטיביים הקיימים מוגבלים לחמש שנות מעקב או פחות.
מאז שנות ה-80 נעשה שימוש בשתלים דנטליים על בסיס קבוע, על מנת להחליף שיניים חסרות ולשקם את התפקוד והאסתטיקה של המתרפא. לאור רקע זה, ההנחה היא שרוב השתלים נשארים בתפקוד לתקופה העולה על חמש השנים המתועדות היטב. לדעתם, נדרשים מחקרי מעקב ארוכי טווח על מנת להבין טוב יותר את שיעורי ההישרדות ואת הגורמים המשפיעים על הצלחה מסיבוכים לאחר חמש השנים הראשונות. תוארו טכניקות שונות לשחזור חסרים גרמיים, כאשר לרוב מיושמת שיטת הרגנרציה המודרכת של עצםGBR) ). הטכניקה התבססה במקור על שימוש בממברנות בעלות צורה יציבה שאינן נספגות, ללא חומר תחליף לעצם. לאחר מכן הטכניקה שונתה, על ידי הוספת חומר תחליף לעצם מתחת לממברנה. יותר מאוחר הוצע כי השימוש בממברנות נספגות מעניק יתרון נוסף, שכן אין צורך בהתערבות כירורגית שנייה לשם הסרת הממברנה. נכון לעכשיו, רוב מחקרי המעקב ארוכי הטווח על שתלים שהוצבו בו-זמנית עם נהלי GBR העריכו בעיקר את הצלחתם של נהלי ה-GBR באמצעות ניתוח של צילומי רנטגן פרי-אפיקליים דו מימדיים. במחקרים עדכניים יותר תועד השימוש בטומוגרפיה ממוחשבת של קרן קונוסCBCT) ) לשם ניתוח בתלת מימד של הרקמות סביב השתל. נתונים קליניים ותלת-ממדיים מוגבלים זמינים לגבי נפח העצם בהיבט הבוקאלי של שתלים שטופלו בהליכים רגנרטיביים.
מטרה
המחקר הקליני הנוכחי העריך את הביצועים של שתלים המוצבים עם רגנרציה מודרכת סימולטנית של עצם, תוך שימוש בממברנות נספגות או בלתי נספגות בהשוואה לשתלים הממוקמים בעצם שלמה ללא רגנרציה של עצם, לאחר תקופת תצפית כוללת של 24-22 שנים בתפקוד. קבוצת המתרפאים אשר השתתפה בניסוי הקליני טופלה בקליניקה של תותבות קבועות ונשלפות ומדעי החומרים הדנטליים באוניברסיטת ציריך, שוויץ משנת 1994 עד 1996. ליקויי דה-היסנס טופלו עם GBR על ידי שימוש בממברנות קולגן בר-ספיגהBG) ) או ממברנות ePTFE בלתי נספגות (GT) ושתלים שהוחדרו לתוך עצם שלמה שימשו כבקרה (CT). פרמטרים קליניים, רמות עצם שוליות והתוצאות הטכניות הוערכו לאחר מיקום השיקום והעדכון העכשווי.
בוצע ניתוח רדיוגרפי תלת מימדי על מנת להעריך את ממדי העצם הבוקאלית והאורלית. הישרדות השתלים הוערכה באמצעות ניתוחי קפלן-מאייר ומודל שבריריות (רמת מובהקות 5 אחוזים). מתוך 72 משתתפים שהיו במקור (גיל ממוצע 75.4 ± 15.70 שנים) עם 265 שתלים, נכללו במחקר 39 מתרפאים עם 147 שתלים לאחר תקופה חציונית של 23.5 שנים. הישרדות השתלים הייתה 89.3 אחוזים בקבוצת BG (n=100), 90.2 אחוזים בקבוצת GT (n=37), ו-93.8 אחוזים בקבוצת CT (n=105) ללא הבדלים משמעותיים, כאשר לעישון הייתה השפעה שלילית על ההישרדות. רמות העצם השוליות הממוצעות היו 2.3- ± 1.4 מ"מ ורמות העצם הבוקאלית האנכיות היו 3.0- ± 1.9 מ"מ ללא הבדלים משמעותיים בין הקבוצות.
מסקנת מחברי המאמר היא, כי הצבת שתלים עם נהלי שיטת הרגנרציה המודרכת של עצם מספקת תוצאות טיפול עם שיעורי הישרדות שתלים מבטיחים (93.8-89.3 אחוזים) לאחר 23.5 שנים. עישון, לעומת זאת, השפיע לרעה על הישרדות השתלים.
Jung RE, Brügger LV, Bienz SP, et al. Clinical and radiographical performance of implants placed with simultaneous guided bone regeneration using resorbable and nonresorbable membranes after 22-24 years: A prospective, controlled clinical trial. Clin Oral Impl Res 2021; 32: 1455-1465