לדברי מחברי המאמר, החלפת שיניים בשתלים המשמשים לאחר מכן כאביזרי בסיס בהליכי שיקום, כרוכה בסיכונים להתפתחות סיבוכים טכניים וביולוגיים. מספר מחקרים דיווחו על הסיבוכים הטכניים ו/או הביולוגיים הנפוצים ביותר המתרחשים ומשפיעים על חלקי השיקום והשחזורים הנתמכים בשתלים. נמצא כי סיבוכים טכניים, הכוללים אובדן רטנציה (התרופפות או ניתוק בורג) והתקלפות שבבים של חומר הָוֵנִיר, מתרחשים לעיתים קרובות. לאחרונה זוהו סיבוכים הקשורים לכשלים ביולוגיים, כולל אובדן עצם שולית הקשור לפרי-אימפלנטיטיס, אך ההערכות של מצבים אלו נפגעו על ידי הגדרות מקרים הטרוגניות. אובדן פרוגרסיבי של עצם שולית הינו רלוונטי מבחינה קלינית, מכיוון שהוא עלול לגרום לאובדן השתלים.
רוב הפרסומים על סיבוכים ברפואת השיניים של שתלים מתארים סיבוכים טכניים או ביולוגיים בנפרד, בעוד שרק מעטים העריכו מקבץ פוטנציאלי של בעיות בתת קבוצות של מתרפאים. לדעת המחברים, ידע מקיף יותר מאין זה עשוי להיות רלוונטי בתכנון הטיפול של מתרפאים הזקוקים לטיפולי פרוטתי. הם מציינים כי בפרסומים קודמים שלהם, השכיחות וההיקף של אובדן עצם שולית, כמו גם תוצאת הטיפול במחלה סביב שתלים, תוארו במסמך מוגדר היטב במדגם של מתרפאים.
מטרה
המחקר הנוכחי נערך על מנת לקבוע: 1) את התרחשותם של סיבוכים בנבדקים שעברו שחזור עם תותבות קבועות נתמכות שתלים המשתמשות במערכת של שתל אחד; 2) ההשלכות של סיבוכים טכניים; ו-3) האם סיבוכים התרחשו במקבצים.
בסדרת המקרים הרטרוספקטיבית הנוכחית נכללו 241 מתרפאים אשר טופלו במרכז קליני אחד וסופקו להם 729 שתלים. לאחר סיום הטיפול המשקם, נרשמו כל המתרפאים לתכנית טיפול תומכת מותאמת אישית, אשר כללה הזמנות לביקור חוזרים לפחות פעם בשנה. ביקורים אלו כללו חיטוי וניקוי השיניים ומרכיבי השתלים באופן מקצועי, כמו גם מתן חינוך/מוטיבציה למתרפאים לגבי הטיפול הביתי שלהם. ההערכות הקליניות הקבועות כללו בדיקות של מצב החניכיים והאזורים סביב השתלים באמצעות בדיקת מחדר של החניכיים. התערבויות נוספות ניתנו על ידי רופא שיניים אחראי בהתאם לצורך. הבדיקה הקלינית והרדיוגרפית בוצעו לאחר מעקב ממוצע של תקופה של 2.0±4.8 שנים. מידע נוסף על התרחשות סיבוכים טכניים (היווצרות שבבים, אובדן רטנציה, שבר של רכיבים) או ביולוגיים (איבוד עצם שולית, אובדן השתלים) במהלך המעקב התקבל מהרישומים של המתרפאים. על מנת לזהות גורמי סיכון פוטנציאליים, בוצעו ניתוחי רגרסיה לכל סוג של סיבוך ולכלל הסיבוכים. כן נעשה שימוש בניתוחי רגרסיה של קוקס כדי להעריך את משך הזמן עד לאירוע של אובדן שתלים והיווצרות סיבוכים טכניים. בסך הכול, 30 אחוזים מ-241 המתרפאים הציגו לפחות סיבוך אחד בעל אופי טכני ו/או ביולוגי במהלך פרק זמן המעקב. סיבוכים טכניים השפיעו על 19.5 אחוזים מהנבדקים, בעוד ש-14.1 אחוזים הציגו אובדן של עצם שולית של מעל ל- 2 מ"מ. אובדן שתלים התרחש ב-4.6 אחוזים מהנבדקים. בעוד שהסיבוכים הטכניים התגלו בשלב מוקדם במהלך תקופת התחזוקה (<1200 ימים), אובדן שתל בדרך כלל התרחש בשלב מאוחר יותר. תת-קבוצה קטנה של נבדקים (7.9 אחוזים) חוותה יותר מאשר סוג אחד של סיבוך.
מסקנות
המחברים מסכמים כי במחקר זה נמצא כי התרחשו סיבוכים בתדירות גבוהה והסוג הנפוץ ביותר של סיבוכים היה בעל אופי טכני. כן נמצא, כי התרחשו סיבוכים טכניים וביולוגיים ללא תלות זה בזה.
Cecchinato D, Marino M, Håkansson J, et al. Occurrence of complications in patients restored with implants. Clin Oral Impl Res 2022; 33: 913-920