בעשור האחרון מתרבות העדויות המדעיות לכך ששימוש ממושך ובעייתי בקנאביס אינו תופעה חסרת סיכון רפואי, כפי שלעתים נתפס בציבור. אחת הסוגיות המדאיגות ביותר היא הקשר בין הפרעת שימוש בקנאביס (Cannabis Use Disorder – CUD) לבין סיכון מוגבר באופן ניכר לסרטן חלל הפה. מחקרי אוכלוסייה רחבי היקף מצביעים על כך שאנשים המאובחנים עם CUD נמצאים בסיכון הגבוה פי שלושה ואף יותר לפתח גידולים ממאירים בפה לעומת אלו שאינם משתמשים. ממצא זה רלוונטי במיוחד לקהילת רפואת השיניים, שכן הרופא הדנטלי הוא לעיתים הראשון להיתקל בשינויים ראשוניים ברקמות הפה.

ההבנה כיצד שימוש בקנאביס מוביל לעלייה כה משמעותית בסיכון דורשת בחינה של מספר מנגנונים ביולוגיים והתנהגותיים. עישון קנאביס כרוך בשאיפת עשן חם ועשיר בתוצרי בעירה, ובהם פוליארומטיים הידרוקרבוניים (PAHs), אמינים ארומטיים וחומרים קרצינוגניים נוספים הידועים גם מעישון טבק. בשאיפת קנאביס, הטמפרטורה לעיתים גבוהה אף יותר מזו של סיגריות רגילות, דבר המעצים את הפגיעה ברקמות הריריות של הפה והלוע. בנוסף, ריכוז הזפת בעשן קנאביס גבוה פי כמה מזה של טבק, וכך עולה החשיפה הישירה של האפיתל בפה לחומרים מסרטנים.

מעבר להשפעת החום והחומרים הכימיים, לקנאביס עצמו יש השפעות פיזיולוגיות נוספות. ידוע כי שימוש כרוני מוביל ליובש כרוני בפה (xerostomia) עקב פגיעה בתפקוד בלוטות הרוק. יובש זה מפחית את תפקידי ההגנה החשובים של הרוק, כולל שטיפה מכנית, איזון חומציות והגנה חיסונית מקומית. תוצאה זו מעלה את הסיכון לעששת, לזיהומים פטרייתיים ולפגיעות ברירית – כולן מהוות קרקע נוחה להתפתחות ממאירות.

מחקרים מצביעים גם על שינויים במיקרוביום האוראלי אצל משתמשים כבדים בקנאביס, עם ירידה בחיידקים מגנים ועלייה בחיידקים פרו-דלקתיים. חוסר איזון זה (dysbiosis) יוצר סביבה דלקתית כרונית הידועה כגורם מקדם להתפתחות סרטנית. בנוסף, לקנאביס השפעות מדכאות על מערכת החיסון המקומית, דבר הפוגע ביכולת הגוף לזהות ולתקוף תאים טרום-ממאירים.

הפרעת שימוש בקנאביס מתאפיינת גם בדפוסי התנהגות שמחזקים את הסיכון: שימוש תכוף (יומיומי או כמעט יומיומי), מינונים גבוהים, לעיתים בשילוב עם טבק ואלכוהול – כל אלו ידועים כמגבירים סיכון נוסף לסרטן חלל הפה. המטופלים נוטים גם להזניח היגיינת פה וביקורים סדירים אצל רופא שיניים, מה שמאפשר התקדמות שקטה של נגעים ראשוניים עד שלב מאוחר יותר.

עבור רופאי השיניים, הממצאים הללו מהווים קריאה לפעולה. ישנה חשיבות עליונה לכך שרופאי שיניים יהיו ערניים לסימנים מוקדמים של שינויים חשודים ברקמות אצל מטופלים המשתמשים בקנאביס באופן כרוני, ובמיוחד אצל אלו העונים לקריטריונים של CUD. יש מקום להכניס אנמנזה על שימוש בקנאביס כחלק שגרתי משאלון המטופל, בדומה לשאלות על עישון טבק וצריכת אלכוהול. בנוסף, יש לעודד את הקהילה הדנטלית לקחת חלק במאמצי החינוך וההסברה לגבי הסיכונים הבריאותיים של קנאביס – לא רק במובן של בריאות כללית אלא באופן ממוקד בנוגע לבריאות הפה.

הנתונים מציבים בפנינו אתגר כפול: מחד, הכרה בכך שקנאביס, למרות מיתוגו כ”צמח טבעי”, אינו נקי מסיכונים משמעותיים; ומאידך, הבנת תפקידנו כרופאי שיניים במניעה ראשונית ומשנית. מניעה ראשונית תכלול העלאת מודעות וייעוץ להפחתת שימוש, ומניעה משנית תתמקד בזיהוי מוקדם של נגעים טרום-ממאירים או ממאירים בשלבים התחלתיים, בהם ניתן להשפיע על מהלך המחלה בצורה משמעותית.

רשימת ספרות

 

  1. Gormley M, Dudding T, Sanderson E, et al. Cannabis use and risk of cancer: a Mendelian randomization study. Lancet Oncology. 2022;23(11):1452–1460.
  2. Jiang X, Castelao JE, Yuan JM, et al. Marijuana use and head and neck squamous cell carcinoma. Cancer Epidemiol Biomarkers Prev. 2021;30(2):332–339.
  3. Cho CM, Hirsch R, Johnstone S. General and oral health implications of cannabis use. Aust Dent J. 2005;50(2):70–74.
  4. Darling MR, Arendorf TM. Review of the effects of cannabis smoking on oral health. Int Dent J. 1992;42(1):19–22.
  5. Warnakulasuriya S. Causes of oral cancer – an appraisal of controversies. Br Dent J. 2009;207(10):471–475.
  6. American Psychiatric Association. Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM-5). Criteria for Cannabis Use Disorder. APA, 2013.