חרדה דנטלית ואירועים טראומטיים פוטנציאליים

לדברי מחברי המאמר, בני אדם עם חרדה דנטלית גבוהה אינם מסוגלים להשתמש בשירותים הרגילים של הבריאות הדנטלית. חסר בטיפולי שיניים הולמים גורם עם הזמן לעליה במספר השיניים החסרות ולקיום פחות משטחי שיניים תקינים או כאלו עם שיקום. החוויה של חרדה דנטלית גבוהה מתרחבת מעבר לתגובה הרגשית שמפריעה וגורמת לדחייה בטיפולי השיניים; מצב זה עלול לגרום לפלאשבקים, סיוטים, קשיים בשינה, עצבנות ופגיעה בריכוז, גם אם טיפול השיניים אינו קרוב. כתוצאה מכך, חרדה דנטלית גבוהה מובילה לעתים קרובות לירידה באיכות החיים הקשורה לבריאות הפה ולתחלואה נלווית הכוללת הפרעות חרדה ודיכאון. השכיחות של חרדה דנטלית גבוהה בקרב מבוגרים ודווח בעבר כי היא נעה בין 15.5-3.9 אחוזים, בהתאם למדידות בהן משתמשים ורמות החתך. דווח כי רמות החרדה הדנטלית גבוהות יותר בקרב נשים ובקבוצות גיל צעירות יותר. תיאוריות של התניה, תוך התמקדות בפיתוח של תגובת פחד כללי במסגרת מרפאת השיניים בהקשר לטיפולי שיניים כואבים וטראומטיים קודמים, מקובלים בדרך כלל כגורמים מרכזיים להתפתחות חרדה דנטלית גבוהה, אך לדעת המחברים הינם הסבר לא מספק במובנים רבים. הניסיון והעיבוד של אירוע שעלול להיות טראומטי או דוחה בסביבה דנטלית תלויים בגורמים רבים, כולל ההיסטוריה הקודמת של האדם. עם זאת, כאב הינו גורם חשוב בהתניה של חוויות לפיתוח והמשכיות של חרדה דנטלית. אירועים טראומטיים פוטנציאליים הינם אירועים מלחיצים ומאיימים ביותר, כגון חשיפה לאלימות, התעללות מינית או הזנחה בילדות. מספר מחקרים הצביעו על ההשפעה השלילית של חוויות שליליות בילדות על תוצאות בריאותיות מרובות, וניתן לצפות כי קיימות גם אסוציאציות דומות הקשורות להתפתחות של מחלה בפה. המוח מגיב אחרת לאירועים טראומטיים בהתאם למין, גיל, קיום גנוטיפים מסוימים, מאפייני אישיות, אסטרטגיות התמודדות, אופי הטראומה והקשר עם האירוע, כלומר שהעומס הרגשי מאירועי חיים דוחים, טבעם והתזמון שלהם חשובים בקביעה כיצד בני אדם מגיבים ומתקדמים לאחר האירועים. המחברים מדגישים כי בני אדם עם חרדה דנטלית גבוהה מגלים תסמינים הקשורים לטראומה הדומים לאלו של בני אדם הסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומטית. אירועי חיים טראומטיים שנגרמים על ידי אחרים, כגון תקיפה מינית או פיזית, מדווחים על ידי 30-10 אחוזים מכלל האוכלוסיה ואירועים אלה משפיעים על היחסים הבין אישיים ועלולים להיות בעלי השלכות חמורות על הבריאות הנפשית והתפקוד הבינאישי של האנשים המושפעים.

מטרה

המחקר הנוכחי נערך על מנת לברר את השכיחות של חרדה דנטלית ואת הקשרים האפשריים בין חרדה דנטלית לבין אירועים העלולים להיות טראומטיים באוכלוסייה הבוגרת. המחקר מבוסס על נתוני שאלון רוחב מהגל השביעי של מחקר Troms, שנערך בקרב האוכלוסייה הכללית הבוגרת בעיר זו בנורבגיה בשנים 2016-2015. סולם החרדה הדנטלית המותאם שימש למדידת החרדה הדנטלית בהקשר לאירועים שעלולים להיות טראומטיים, בריאות הפה, טיפולי שיניים (הימנעות) ותסמיני בריאות הנפש הנוכחיים (בהתאם לרשימת הסימפטומים של הופקינס). בני אדם עם ציוני חרדה דנטלית גבוהים ונמוכים הושוו על מנת לחקור את ההבדלים בהתפלגות אירועים טראומטיים פוטנציאליים, תסמיני בריאות הנפש הנוכחיים, הימנעות מטיפול, המין ובריאות הפה. רגרסיה היררכית של רב משתנים שימשה לחקר השפעתם של אירועים טראומטיים על חרדה דנטלית. 2.9 אחוזים מהמדגם דיווחו על חרדה דנטלית גבוהה וזו הייתה נפוצה ביותר בקרב נשים ובקבוצות הגיל הצעירות ביותר. בעלי חרדה דנטלית גבוהה דיווחו על יותר תסמינים נוכחיים של בריאות הנפש, והיו בעלי סבירות גבוהה יותר לדווח על בריאות פה ירודה יותר וביקורים לא סדירים במרפאת השיניים בהשוואה לאלו ללא חרדה דנטלית או עם ציונים נמוכים יותר. בקשר לאירועים טראומטיים, הדיווח על טיפול שיניים כואב או מפחיד הצביע על ההבדל הגדול ביותר בין אלו עם ציוני חרדה דנטלית גבוהים לבין אלו עם ציוני חרדה דנטלית נמוכים (אפקט מתון).

מודל הרגרסיה הצביע על כך שדיווח על התעללות מינית, טיפול רפואי טראומטי בבית חולים והזנחה בילדות ניבאו באופן משמעותי קיום חרדה דנטלית בשלב בו הם התרחשו, אך רק התעללות מינית נשארה כתורם אינדיבידואלי משמעותי לאחר סינון תסמיני בריאות הנפש הנוכחיים.

מסקנות מחברי המאמר הן, כי השכיחות של חרדה דנטלית גבוהה הייתה נמוכה מהצפוי (2.9 אחוזים), אך בני אדם חרדים מבחינה דנטלית הביעו עומס גבוה של תסמיני בריאות נפש, בריאות פה לקויה והימנעות מטיפולי שיניים. ניתוח הרגרסיה הצביע על כך שהתנסויות עם התעללות מינית עשויות להשפיע על רמות החרדה הדנטלית אף בהיעדר תסמינים כלליים של חרדה ודיכאון.

Nermo H, Willumsen T, Rognmo K, et al. Dental anxiety and potentially traumatic events: A cross‑sectional study based on the Troms Study—Troms7. BMC Oral Health 2021, 21: 600. doi.org/10.1186/s12903-021-01968-4