לדברי מחברי המאמר, האינטראקציה של גורמים סביבתיים וגנטיים, כגון השפעות של הפלורה של חיידקי הפה, הרגלי תזונה, היגיינת הפה, הרכב הרוק ומבנה השיניים, ממלאת תפקיד בהיווצרות והתקדמות של מחלת העששת. הרגלי אכילה עשויים להוות גורם סיכון או מניעה של המחלה ופגיעה בבריאות הפה עלולה להוביל לצריכה לא מספקת של תזונה ולמחסור ברכיבים תזונתיים. במהלך העשור האחרון, גברה התעניינות בחקר ההשפעות המונעות הפוטנציאליות של תזונה בריאה על התפתחות עששת בקרב ילדים. ילדים עם הרגלי אכילה בריאים יותר נוטים פחות לסבול מעששת מאשר אלה עם הרגלי תזונה לא בריאים. הסוג, המבנה הפיזי והכימי, ההכנה, כמות הצריכה ותדירות המזון הנצרך בילדים משפיעים על היווצרות עששת דנטלית. מחקרים הראו שצריכת 100 אחוז מיץ פירות, צריכת סוכר יותר מפעם בשבוע, צריכת עמילן מעובד וצריכת משקאות ממותקים לפני השינה קשורים לסיכון גבוה יותר לעששת בקרב ילדים. האקדמיה האמריקאית לרפואת השיניים לילדים ממליצה להפחית את צריכת הסוכר לפחות מ-10 אחוזים מסך צריכת האנרגיה ולהפחית את צריכת הסוכר לפחות מחמישה אחוזים כדי להפחית את העלייה במשקל הגוף, השמנת יתר והסיכון לעששת בילדים. בין דפוסי התזונה הבריאים נמנית גם הדיאטה הים תיכונית (MD), המאופיינת בצריכה גבוהה של מזונות מהצומח כגון ירקות, פירות, אגוזים, קטניות ודגנים לא מעובדים. פוליאולים, הידועים גם בשם פולי-אלכוהול, הם תרכובות הקיימות באופן טבעי במזונות צמחיים, כולל פירות וירקות. חומרים אלו מוכרים בזכות התכונות האנטי-קריוגניות שלהם, מכיוון שהם מקדמים עלייה ב-pH של הרוק ומקלים על רמינרליזציה של נגעי עששת בשלב מוקדם. יתרה מכך, נוכחות של תרכובות פנוליות בפירות וירקות נראית כמעכבת שגשוג של חיידקים הקשורים לעששת דנטלית והתפתחות של ביופילם. בנוסף, דווח כי תרכובות אלו הן בעלות תכונות מעכבות כנגד גליקוזיל-טרנספראז, אנזים האחראי על הפירוק המטבולי של סוכרוז. בנוסף, הדיאטה הים תיכונית שוללת במידה רבה שימוש במזון מעובד כגון משקאות מוגזים ומאפים בשל תכולת הסוכר הגבוהה שלהם. למזונות רבים שנמצאים בליבת הדיאטה יש אינדקס גליקמי (GI) נמוך, מצב שיכול לשחק תפקיד בהשפעות המודל התזונתי הזה. המחברים מציינים, כי הקשר בין עששת לבין השמנה זוכה אף הוא לתשומת לב רבה בשנים האחרונות. סביר להניח שהקשר נגזר מגורמי סיכון משותפים נפוצים כגון דיאטה עשירה בסוכר, הרגלי אכילה לא בריאים, מצב סוציו-אקונומי נמוך וגורמים חברתיים-סביבתיים אחרים.
מטרה
מחקר זה העריך את הקשר בין עששת דנטלית לבין דבקות בדיאטה הים תיכונית ,צריכת התזונה ו-BMI בקרב ילדים בגיל בית הספר. במחקר השתתפו 300 ילדים בריאים (52 אחוזים בנים, 48 אחוזים בנות) בגילאי 6 עד 12 שנים. איסוף הנתונים כלל מאפיינים סוציו-דמוגרפיים, הפרקטיקה של בריאות הפה של הילדים, רמת מדד איכות התזונה הים תיכונית לילדים ומתבגרים (KIDMED) ורישומי צריכת המזון. נלקחו מדידות אנתרופומטריות (משקל גוף וגובה) של הילדים. בדיקות שיניים בוצעו על ידי רופא שיניים לילדים. בעוד שממוצע ה-DMFT של הילדים היה 1.7 ± 2.09, ציון ה-dft הממוצע היה 2.9 ± 3.29. הממוצע של ציוני KIDMED היה 5.9 ± 3.32. ציוני DMFT ו-dft ירדו סטטיסטית ככל שהשכלת האם עלתה. ציוני DMFT ו-dft לא היו שונים סטטיסטית בין קבוצות ה-BMI לפי מגדר וגיל. ציוני DMFT היו שונים סטטיסטית בין קבוצותKIDMED . בעוד שהיה מתאם שלילי נמוך בין צריכת סידן לבין ציוןDMFT , נמצא מתאם חיובי נמוך בין צריכת גלוקוז ופרוקטוז לבין ציון dft. בניתוח רגרסיה נמצא, כי בעוד שציוני DMFT קשורים לגיל הילדים באופן חיובי, ציוני רמת החינוך של האימהות וציוני KIDMED קשורים ל-DMFT שלילי.
מסקנות
החוקרים קובעים כי המחקר מצביע על כך שדבקות בדיאטה הים תיכונית ולא בגורמי תזונה נמצאה חשובה בהתפתחות העששת. כמו כן, רמת ההשכלה של האם נמצאה כגורם מכריע במצב העששת הדנטלית בילדים. יש לדעתם לערוך מחקרים נוספים על מנת להעריך את ההשפעה של הדיאטה הים תיכונית על עששת השיניים בילדים ולפתח התערבויות תזונתיות למטרות מניעה.
Esin K, Ballı-Akgöl B, Sözlü S, Kocaadam-Bozkurt B. Association between dental caries and adherence to the Mediterranean diet, dietary intake, and body mass index in children. BMC Oral Health 2024; doi.org/10.1186/s12903-024-04020-3