מחלת החניכיים היא אחת המחלות הנפוצות ביותר בעולם ומשפיעה על יותר מ-50% מהאוכלוסייה הבוגרת. בעוד שגורמים מיקרוביאליים נחשבים לגורם הראשוני למחלת החניכיים, עדויות גוברות מצביעות על כך שגורמים תזונתיים ממלאים תפקיד משמעותי בפתוגנזה ובהתקדמות המחלה.
מחלת החניכיים כוללת ספקטרום של מצבים דלקתיים המתחילים בדלקת חניכיים ויכולים להתקדם לפריודונטיטיס. בעוד שהמודל הקלאסי של אטיולוגיית מחלת החניכיים מתמקד בביופילם החיידקי כגורם העיקרי, גישות מודרניות מכירות במורכבות הרב-גורמית של המחלה, כולל תפקיד התזונה כמודולטור של התגובה הדלקתית המקומית והמערכתית. מחלת החניכיים מתאפיינת בתגובה דלקתית של הרקמות התומכות בשיניים לנוכחות ביופילם חיידקי. תהליך זה כולל שחרור של ציטוקינים פרו-דלקתיים כגון TNF-α, IL-1β, ו-IL-6, המובילים לפירוק קולגן, אובדן התקשרות אפיתליאלית ובסופו של דבר לאובדן עצם. מחקרים עדכניים מצביעים על כך שהתגובה הדלקתית המקומית בחניכיים מושפעת באופן משמעותי מהמצב הדלקתי המערכתי של הגוף, אשר בתורו מושפע מגורמים תזונתיים שונים.
הפוטנציאל הדלקתי של התזונה מתייחס ליכולת של דפוסי תזונה שונים לעורר או לדכא תהליכים דלקתיים במערכות הביולוגיות. המדד הנפוץ ביותר למדידת הפוטנציאל הדלקתי של התזונה הוא ה-DII (Dietary Inflammatory Index), שפותח על ידי Shivappa ועמיתיו ב-2014. מדד זה מבוסס על ניתוח של יותר מ-1,943 מאמרים מדעיים ומעריך את ההשפעה הדלקתית או האנטי-דלקתית של 45 פרמטרים תזונתיים שונים, כולל מאקרו-נוטריאנטים, ויטמינים, מינרלים וחומרים ביו-אקטיביים. ערכי DII חיוביים מצביעים על תזונה פרו-דלקתית, בעוד ערכים שליליים מצביעים על תזונה אנטי-דלקתית.
מחקר חתך רחב שנערך על 9,670 משתתפים בארצות הברית מצא קשר חיובי מובהק בין ערכי DII גבוהים לבין שכיחות מוגברת של מחלת חניכיים. המחקר הראה שמשתתפים עם DII ברביעון הגבוה ביותר הציגו סיכון מוגבר ב-76% לפתח מחלת חניכיים בהשוואה לאלו ברביעון הנמוך ביותר. מחקר אורכי שנערך בברזיל במשך 5 שנים על 1,023 בוגרים הראה שתזונה עם פוטנציאל דלקתי גבוה קשורה להתקדמות מהירה יותר של מחלת החניכיים, במיוחד בקרב מעשנים ואנשים עם סוכרת. מחקרי התערבות מספקים עדויות נוספות לחשיבות התזונה. מחקר התערבות אקראי מגרמניה בחן את ההשפעה של דיאטה ים תיכונית על דלקת חניכיים ומצא שיפור משמעותי בפרמטרים דלקתיים. עם זאת, מטא-אנליזה שנפרסמה ב-2024 הכוללת שבעה מחקרים לא מצאה קשר מובהק סטטיסטית בין דיאטה ים תיכונית ופריודונטיטיס (OR = 0.77, p = 0.08).
תזונה עשירה באנטיאוקסידנטים כגון ויטמין C, ויטמין E, וקרוטנואידים מפגינה השפעות מגינות על רקמת החניכיים. מחקרים הראו שרמות נמוכות של ויטמין C בסרום קשורות לדימום חניכיים מוגבר ולאובדן התקשרות קלינית. חומצות שומן אומגה-3, במיוחד EPA ו-DHA, מפגינות תכונות אנטי-דלקתיות חזקות. מחקרים קליניים הראו שתוספי אומגה-3 יכולים להפחית דלקת חניכיים ולשפר את תוצאות הטיפול הפריודונטלי. פלבונואידים, הנמצאים בפירות וירקות, יין אדום ותה ירוק, מפגינים תכונות אנטי-דלקתיות ואנטי-חמצוניות. מחקרים הראו שפלבונואידים יכולים לעכב את פעילות המטלופרוטאינזות וכך להפחית את הפירוק של הקולגן בחניכיים.
רופאי שיניים יכולים לשלב הערכת הפוטנציאל הדלקתי התזונתי כחלק מהערכת הסיכון הכוללת למחלת חניכיים. זה יכול לכלול שאלון תזונתי מקוצר המתמקד במזונות בעלי פוטנציאל דלקתי גבוה או נמוך, מדידת מרקרים ביוכימיים כגון רמות ויטמין C, ויטמין D, ואומגה-3 בסרום, והערכת דפוסי תזונה כלליים לזיהוי דיאטות מערביות טיפוסיות לעומת דיאטות ים תיכוניות. עידוד חולים לאמץ דפוסי תזונה אנטי-דלקתיים כולל הגדלת צריכת פירות וירקות במטרה של 5-9 מנות ליום, הכללת דגים שמנים עשירים באומגה-3 2-3 פעמים בשבוע, צריכת אגוזים וזרעים, הפחתת מזון מעובד וסוכרים מזוקקים, ושימוש בשמנים בריאים כמו שמן זית. במקרים מתאימים, ניתן לשקול המלצה על תוספי תזונה כגון ויטמין C (500-1000 מ”ג ליום), ויטמין D במקרה של חסר, אומגה-3 (1-2 גרם EPA+DHA ליום), ופרוביוטיקה עם זנים ספציפיים כמו L. reuteri.
מחקרים מצביעים על כך ששילוב של התערבות תזונתית עם טיפול פריודונטלי מכני יכול לשפר את התוצאות הקליניות ולהפחית את הסיכון לחזרה של המחלה. הערכת הפוטנציאל הדלקתי התזונתי בפועל מציבה כמה אתגרים, כולל סובייקטיביות של שאלוני תזונה, שונות רבה בדפוסי תזונה אישיים, קשיים במעקב ארוך טווח, ומורכבות בחישוב DII במסגרת קלינית. למרות העדויות הגוברות, יש צורך במחקרי התערבות נוספים ארוכי טווח לבדיקת יעילות של התערבויות תזונתיות ספציפיות, קביעת מינונים אופטימליים לתוספי תזונה, וזיהוי אוכלוסיות שיכולות להפיק תועלת מרבית מהתערבות תזונתית.
הראיות המדעיות הנוכחיות תומכות בקשר חזק בין הפוטנציאל הדלקתי של התזונה לבין בריאות החניכיים. תזונה עם פוטנציאל דלקתי גבוה קשורה לסיכון מוגבר לפתח מחלת חניכיים ולהתקדמות מהירה יותר של המחלה. רופאי שיניים מעודדים לשקול שילוב של הערכה תזונתית בטיפול השגרתי בחולים עם מחלות חניכיים. גישה זו יכולה לכלול חינוך תזונתי, המלצה על דיאטה אנטי-דלקתית, ובמקרים מתאימים שילוב של תוספי תזונה מתאימים. הכללת הגישה התזונתית בטיפול פריודונטלי עשויה לשפר את התוצאות הקליניות ולהפחית את הסיכון לחזרה של המחלה, תוך תרומה לבריאות כללית משופרת של החולים.
רשימת ספרות
1. Shivappa, N., Steck, S. E., Hurley, T. G., et al. (2014). Designing and developing a literature-derived, population-based dietary inflammatory index. *Public Health Nutrition*, 17(8), 1689-1696.
2. Deng, K., Zhou, L., Hou, W., et al. (2017). Dietary inflammatory potential and periodontal disease among US adults: NHANES 2009-2012. *Clinical Nutrition*, 36(5), 1353-1359.
3. Woelber, J. P., Bremer, K., Vach, K., et al. (2017). An oral health optimized diet can reduce gingival and periodontal inflammation in humans – a randomized controlled pilot study. *BMC Oral Health*, 17(1), 28.
4. Bartha, V., Exner, L., Meyer, A. L., et al. (2022). Effect of the Mediterranean diet on gingivitis: A randomized controlled trial. *Journal of Clinical Periodontology*, 49(2), 111-122.
5. Aalizadeh, Y., Khamisi, N., Asghari, P., et al. (2024). The Mediterranean diet and periodontitis: A systematic review and meta-analysis. *Heliyon*, 10(16), e35633.
6. Van Dyke, T. E., & van Winkelhoff, A. J. (2013). Infection and inflammatory mechanisms. *Journal of Clinical Periodontology*, 40(s14), S1-S7.
7. Chapple, I. L., & Matthews, J. B. (2007). The role of reactive oxygen and antioxidant species in periodontal tissue destruction. *Periodontology 2000*, 43(1), 160-232.
8. Merchant, A. T., Pitiphat, W., Rimm, E. B., & Joshipura, K. (2003). Increased physical activity decreases periodontitis risk in men. *European Journal of Epidemiology*, 18(9), 891-898.
9. Naqvi, A. Z., Buettner, C., Phillips, R. S., et al. (2010). n-3 fatty acids and periodontitis in US adults. *Journal of the American Dietetic Association*, 110(11), 1669-1675.
10. Baumgartner, S., Imfeld, T., Schicht, O., et al. (2009). The impact of the stone age diet on gingival conditions in the absence of oral hygiene. *Journal of Periodontology*, 80(5), 759-768.
11. Neiva, R. F., Steigenga, J., Al-Shammari, K. F., & Wang, H. L. (2003). Effects of specific nutrients on periodontal disease onset, progression and treatment. *Journal of Clinical Periodontology*, 30(7), 579-589.
12. Pereira, J. A., Porto, A., Motta, J. G., et al. (2021). Dietary inflammatory index and periodontal disease in Brazilian adults. *Clinical Oral Investigations*, 25(10), 5741-5748.
13. Sanchez, A., Contreras, C., Sanchez, N., & Genco, R. J. (2001). Recurrent periodontitis, diabetes mellitus, and the diurnal variation of salivary glucose. *Oral Surgery, Oral Medicine, Oral Pathology*, 92(6), 597-604.
14. Iwasaki, M., Yoshihara, A., Moynihan, P., et al. (2010). Longitudinal relationship between dietary ω-3 fatty acids and periodontal disease. *Nutrition*, 26(11-12), 1105-1109.
15. Varela-López, A., Navarro-Hortal, M. D., Giampieri, F., et al. (2018). Nutraceuticals in periodontal health: A systematic review on the role of vitamins in periodontal health maintenance. *Molecules*, 23(5), 1226.
16. Bullon, P., Newman, H. N., & Battino, M. (2014). Obesity, diabetes mellitus, atherosclerosis and chronic periodontitis: a shared pathology via oxidative stress and mitochondrial dysfunction? *Periodontology 2000*, 64(1), 139-153.
17. Machado, V., Botelho, J., Viana, J., et al. (2021). Association between dietary inflammatory index and periodontitis: A cross-sectional and mediation analysis. *Nutrients*, 13(5), 1194.