מחברי המאמר מציינים, כי לאנליזה של המשנן והפנים של המתרפא יש חשיבות עליונה לאבחון אורתודונטי נכון ותכנון טיפול יעיל. השיטות המסורתיות להערכת המורפולוגיה הדנטופציאלית הסתמכו על הדמיה דו ממדית (2D) שהתקבלה מצילומים ורדיוגרפיה דו ממדית. היישום של טומוגרפיה ממוחשבת של קרן קונוס (CBCT) וסורקים תלת-ממדיים בתוך הפה והפנים בקליניקה היומיומית תרמו לשיפור האבחון וזרימת העבודה, עם שיפור במהירות ודיוק הטיפול, יחד עם תוצאות טיפול טובות יותר באסתטיקה של הפנים. יצירת המודל הדיגיטלי של המתרפא ועיצוב החיוך הסופי מאפשרים תקשורת טובה יותר עם המתרפא. תמונות של אזור הלסתות מופקות בקבצי DICOM (דימות ותקשורת דיגיטלית ברפואה) המתקבלים מ-CBCT, צילומים של המשנן והסגר ומיוצרים בקבצי סטריאוליתוגרפיה (STL) באמצעות סריקה תוך-אורלית ויצירת תמונה של הרקמות הרכות של הפנים, המושגת על ידי סריקת פנים תלת ממדית.
שיטות ההדמיה הנפוצות ביותר לסריקה חיצונית (פנים) הן הדמיית תהודה מגנטיות, אולטרסאונד תלת ממד, סריקת משטח לייזר תלת ממדית וסטריאופוטוגרמטריה, הנחשבת למערכת המתאימה ביותר, מכיוון שהיא יכולה לתפוס את הגיאומטריה ומרקם הפנים בפרספקטיבה מדויקת ופוטוריאליסטית ללא החסרונות של הטכניקות האחרות, קרינה מייננת או ארטיפקטים נעים. היישום של מודלים דיגיטליים בתחום האורתודונטיה הוא רב-תכליתי וכולל הקלה בתהליכי האבחון וקבלת ההחלטות לשיפור מספר הליכים אורתודונטיים. הנחת מודל לימוד על סריקות פנים עשויה להיות שימושית במיוחד למעקב צמוד אחר טיפול לטווח ארוך ובקרות גדילה בילדים ובמתבגרים. ניתן לשלב CBCT ומודלים דיגיטליים על מנת לסייע בתכנון הטיפול במקרים אורתוגנטיים, ייצור מדריכים כירורגיים, מיקום מיני שתלי, וחשיפה של שיניים כלואות. מודלים דיגיטליים עשויים להיות גם מודפסים בתלת ממד לתוך דגם פיזי של המשנן כאשר נדרש ייצור מכשירים אורתודונטיים. למרות שמודלים דיגיטליים וטכנולוגיית תלת ממד בתחום הקרניופציאלי הפכו לחלק הכרחי מהטיפול הקליני היומיומי, אין הסכמה לגבי מתי הם באמת דרושים.
מטרה
הסקירה המקיפה הנוכחית נועדה לבחון את הנחיצות והיישומים של המודל הדיגיטלי במונחים של אבחון, נהלי טיפול, ניטור טיפול, רטנציה והערכת התוצאה באורתודונטיה.
החוקרים ערכו ב-17 בפברואר 2024 חיפוש בספרות באמצעות חמישה מאגרי מידע אלקטרוניים. 87 מחקרים עמדו בקריטריוני ההכללה ונותחו באופן איכותי על ידי שלושה סוקרים. ההיבטים הבאים של טיפול אורתודונטי זוהו ונדונו לגבי יישום המודל הדיגיטלי: אבחון, נהלי טיפול, רטנציה והערכת התוצאות באורתודונטיה.
בהתבסס על המחקרים שהוערכו, קיימות עדויות שמודלים דיגיטליים מובילים לאבחון אורתודונטי ותכנון טיפול מדויקים יותר, למרות כמה מגבלות בנוגע להצדקה של חשיפה לקרינה והדיוק של שיטות האינטגרציה של נתונים תלת ממדיים. במקרים של ניבים כלואים, טיפול יישור, החדרת מיני שתלים (כאשר הגדרת הזווית והכיוון חיוניים) וטיפול ראשוני בשפה וחך שסועים, מודל דיגיטלי חלקי המיוצר על ידי שילוב של חלק מהנתונים התלת-ממדיים (סריקת פנים, סריקה תוך-אורלית, CBCT) שניתן לרכוש הינו מועיל. במקרים של ניתוחים אורתוגנטיים, בהם יש חשיבות רבה לחיזוי וביצוע מדויקים, יש להשתמש בדגם דיגיטלי מלא המשלב את כל המידע התלת ממדי.
מסקנות
החוקרים מסכמים, כי קלינאים מוכשרים ומנוסים היו יכולים להתמודד בהצלחה עם כל ההיבטים שנדונו לעיל, עוד לפני כניסתו של העידן הדיגיטלי החדש. עם זאת, נראה שאימוץ המודל הדיגיטלי של המתרפא בפרקטיקה היומיומית יכול לתת לאורתודונט את ההזדמנות להתמקד בפרטים שאחרת אי אפשר היה לזהות. מצב זה יכול להוביל להליכים מפורטים יותר תוך ביצוע תוכנית הטיפול, ובכך, לתוצאה באיכות גבוהה יותר. בנוסף, אורתודנטים חדשים יכולים ליהנות מכלי האבחון שהאמצעים הדיגיטליים מציעים ובדרך זו להימנע מטעויות ולהיות אפקטיביים יותר.
Pouliezou I, Panagiota Gravia A, Vasoglou M. Digital model in orthodontics: Is it really necessary for every treatment procedure? A scoping review. Oral 2024; 4: 243-262