קסרוסטומיה מוגדרת כיובש בפה הנובע מהפחתה בהפרשת הרוק. הרוק משחק תפקיד חשוב בבריאות הפה. בנוסף להיותו מורכב מ-99% מים הוא מכיל אנזימי עיכול, תרכובות אנטי מיקרוביאליות, נוגדנים, אלקטרוליטים וגורמי בופר. הרוק מסייע במניעת ארוזיה וכיבים של ריריות החניכיים ותומך ברמינרליזציה ששל השיניים. ללא תפקוד רגיל של הרוק, עולה הסיכון לעששת השיניים ומחלות פה אחרות (כגון, דלקת חניכיים, ריח רע מהפה וגידול יתר של חיידקים). בני אדם בגילאים מבוגרים סובלים לעיתים קרובות מקסרוסטומיה. מצב זה קשור גם למספר מחלות, כגון סוכרת, שחמת כתוצאה מאלכוהול, סיסטיק פיברוזיס, חוסר איזון הורמונלי, מחלות אוטואימוניות והפרעות של בלוטת הרוק. בנוסף, צריכת מספר תרופות אנטיכולינרגיות, נוגדי יתר לחץ דם, נוגדי דלקת, גורמי הרגעה, נוגדי חרדה, אנטיהיסטמינים, חומרים משככי כאבים אופיואידים וטיפולי הקרנות של הראש והצוואר עלולים להוביל לקסרוסטומיה. גורמים חברתיים ופסיכולוגיים (למשל, חרדה, לחץ ודיכאון) אף הם גורמים אפשריים לתחושת יובש בפה. חולים הסובלים מקסרוסטומיה מתלוננים לעיתים קרובות על פה בוער, הפרעות טעם ואי נוחות בשימוש בשיניים תותבות. יובש בפה עשוי להשפיע על איכות החיים של האדם, במיוחד כאשר זה משפיע על הדיבור, מצב המוביל לאובדן בטעם או הפרעות שינה. מציצת טבליה או לעיסת גומי לעיסה עשויים להגביר את קצב זרימת הרוק בשתי דרכים: באמצעות גירוי מכני על ידי מציצת המוצר ועל ידי השפעה גוסטָטורית עקב שחרור טעמים. לפיכך, הפה הופך פחות יבש, והדחף להשתעל, בעיות בגרון או בבליעה, עשויים לפחות עקב נוכחות הנוזל הצמיג והדביק. לרוק המגורה על ידי מציצה מכאנית או לעיסה בלבד ישנן תכונות ריאולוגיות שונות והוא אינו מייצר את אותו הפילם הדביק לרירית כמו רוק שאינו מגורה. במצבי קסרוסטומיה קיימת ברוק ירידה בתוכן של החומצה ההיאלורונית הרב סוכרית המייצרת ג'ל. אי לכך, טיפול יעיל בקסרוסטומיה כולל לא רק את הגירוי של זרימת הרוק אלא גם את השיפור בהרכבו. פוליסכרידים כגון קרבוקסימתיל צלולוז וחומצה היאלורונית ידועים כגורמים המשפרים את ההידבקות ברירית.
הטבליה שנחקרה בעבודה הנוכחית מכילה שילוב של פוליסכרידים שאמורים ליצור פילם של לחות והגנה על רירית הפה כאשר היא נמצצת ומומסת. ההתוויה של הטבליה הינה להקלה על יובש הפה, צרידות, הרגשת דגדוג בגרון, ותסמינים כואבים אחרים בפה או בגרון וקשיי בליעה. תופעות הלוואי של הטבליה הן נדירות; בבני אדם רגישים, תופעות לוואי עלולות להתרחש עקב תגובות של רגישות יתר למרכיבי המוצר.
מטרה
המחקר הקליני המבוקר האקראי הנוכחי בא לבדוק את השפעת הטבליה בגירוי קצב הזרימה של הרוק ולהעריך את השפעות הטבליה על התחושה הסובייקטיבית של יובש בפה. בנוסף, העריכו החוקרים את ההשפעה של הטבליה על מתח הפנים של הרוק. על מנת לייחס את ההשפעות שנצפו עם הנוכחות של המרכיב העיקרי – גומי ערביק – נוכחות הרכיב הזה נבדקה בדגימות רוק בכמה נקודות זמן לאחר השימוש בטבליה.
נבדקים עם קסרוסטומיה שהשתתפו במחקר חולקו באקראי לשתי קבוצות טיפול מאוזנות באותה מידה. הנבדקים קיבלו את הטבליה ביום הראשון ומוצר בקרה (Parafilm) ביום השלישי, או להיפך. כל 2.5 דקות נאסף רוק ללא גירוי למשך 10-0 דקות. רוק מגורה נאסף לאחר שהנבדקים מצצו את הטבליה או את מוצר הבקרה. קצב זרימת הרוק נקבע באופן גרבימטרי, ובמקביל הוערכה תחושת היובש בפה באמצעות סולם ויזואלי אנלוגי. מתח הפנים של הרוק נמדד בדגימות רוק מצורפות (5-0 דקות לדגימה). בנוסף, ברוק מגורה של שישה נבדקים שמצצו את הטבליה, נבדקה נוכחות המרכיב העיקרי גומי ערביק באמצעות ספקטרוסקופיית ראמאן.
לעיסת הטבליה הגדילה באופן משמעותי את קצב זרימת הרוק הממוצע ב-8.03 g / 10 דקות בהשוואה לשינויים הממוצעים לאחר לעיסת מוצר הבקרה ( + 3.71 g / 10 דקות). הציון הממוצע של יובש בפה הוקל באופן משמעותי על ידי הטבליה בהשוואה למוצר הביקורת. לא נראה הבדל בין שני המוצרים לגבי מתח הפנים של הרוק. גומי ערביק היה נוכח ברוק של כל הנבדקים שנחקרו במשך עד 10 דקות לאחר השימוש בטבליה.
מסקנות מחברי המאמר הן כי הטבליה הייתה נסבלת היטב ויעילה להגדלת קצב זרימת הרוק ולהפחתת היובש בפה. תוצאות אלו תואמות לגילוי המרכיב העיקרי, גומי ערביק, ברוק עד 10 דקות לאחר השימוש בטבליה.
Bielfeldt S, Wilhelm D, Neumeister C, et al. Effect of a newly developed pastille on the salivary flow rate in subjects with dry mouth symptoms: A randomized, controlled, monocentric clinical study. BMC Oral Health 2021; 21:117,2-10