לדברי מחברי המאמר, במהלך השנים האחרונות הפכו תביעות על רשלנות רפואית נפוצות ברחבי העולם. כתוצאה מכך, חלק ניכר מהרופאים המומחים שנמצאים בסיכון גבוה לתביעות עוסקים ב"רפואה מתגוננת". רפואת השיניים הינה הדיסציפלינה השנייה בתדירות בקרב התביעות של רשלנות רפואית. המרכיבים של רשלנות בשטח רפואת השיניים דומים לאלה הנראים בתביעות של רשלנות רפואית כללית ומתמקדים באי עמידה בסטנדרטים של טיפול, וכתוצאה מכך נזק למטופל. מקרים משטח האנדודונטיה הם הנפוצים ביותר מבין התביעות ברפואת השיניים. טיפול שורש (RCT) הינו שירות ראשוני הניתן על ידי רופאי השיניים ויכול להציל את בריאות השיניים ותפקודן, אך כשלים בניהול של טיפולים אלו עלולים להוביל לתביעות.
מטרה
במסגרת המחקר הנוכחי נבדקו פסקי הדין של תביעות רשלנות באנדודונטיה בארצות הברית, תוך כוונה לחקור את החלטות בית המשפט ולהבחין בין המאפיינים של תביעות הקשורות לטיפולים אנדודונטים וכדי לסייע לעוסקים בשטח במניעת התדיינות משפטית ולשפר הן את האיכות הרפואית של הטיפול שלהם והן את רווחת המתרפא. לצורך המחקר נעשה חיפוש במסד הנתונים האקדמי המשפטי המקוון של LexisNexis אחר מקרים של תביעות על רשלנות בשטח האנדודונטיה שהוגשו בין השנים 2021-2000. החיפוש נערך תוך שימוש בארבע אסטרטגיות שכללו את המונחים "טיפול שורש", "רופא אנדודונט", "אנדודונטיה", "תעלת השורש", "מוך השן". כל המידע לגבי שנת ההחלטה, מין התובע, מומחיות הנאשם, הטענות לרשלנות וההחלטות הסופיות סוכמו ונבדקו. ההאשמות סווגו כ: לפני הפרוצדורה, תוך כדי הפרוצדורה ואחריה, ותועדו המאפיינים הרפואיים של התיקים ותוצאות המשפט. במחקר נכללו 97 מקרים, כאשר ב-84 היו מעורבים רופאים כלליים. התובע זכה ב-42 תיקים והנתבע ב-53, כאשר בתיק אחד נקבע זיכוי/הפסד חלקי ותיק אחד הוסדר. מספר המקרים הממוצע השנתי היה 4.41. בכ-37 אחוזים מהמקרים התובעים היו גברים, בכ-61 אחוזים התובעות היו נשים ובשני מקרים תבעו זוגות. לא היה הבדל משמעותי בשיעור הזכייה בין גברים לנשים או בין רופאים כלליים ומומחים באנדודונטיה. כאשר נערך סיווג של הטענות בהתאם לנוהלי הפעולה, כ-45 אחוזים היו מעורבים בטענות לפני ההליכים, כ-78 אחוזים בטענות תוך כדי ההליכים וכ-35 אחוזים בטענות לאחר ההליכים. במקרים שלאחר ההליכים, לתובעים היה שיעור זכייה גבוה משמעותית מאשר בתיקים הקשורים לטענות קדם או תוך כדי הפרוצדורות. תביעות הוגשו בעיקר בגין מכשור לא תקין או אובטורציות. סיבות אחרות כללו אבחנה לא נכונה, מידע לא מספיק או אי השגת הסכמה מדעת, פגיעה, מכשיר שבור וזיהום. רופאי השיניים נמצאו אחראים לכל ההאשמות כאשר לא נעשה שימוש בסכר גומי או כאשר נגרמה פרסטזיה, וברוב המצבים בהם התרחש ניקוב של השורש וכאשר טופלה השן הלא נכונה. אלחוש לא מתאים לא היווה טענה שהתקבלה עבור רוב התובעים.
מסקנות
מחברי המאמר קובעים כי בכמעט 55 אחוזים מההתדיינויות בנושאים הקשורים לטיפולים אנדודונטים הועדפו רופא השיניים. מתרפאים היו בסבירות גבוהה יותר לזכות בתיקים שלהם כשהציגו האשמות לנושאים שהתרחשו לאחר הפרוצדורות. המשמעות הקלינית היא כי על מנת להימנע מתביעה בגין רשלנות בטיפולים אנדודונטים, על רופאי שיניים כלליים להפנות מקרים מסובכים למומחים לטיפולי שורש. אם הם בוחרים לטפל במתרפא, עליהם לדאוג למנוע התפתחות של פרסטזיה, ניקוב של תעלות השורש או זיהום של האזור המטופל. על מנת למנוע טענות לרשלנות, חשוב לאבחן ולטפל במתרפא בצורה נכונה, לעסוק בקבלת החלטות משותפת איתו, להשתמש בסכר גומי ולנהל מצבים בצורה מהירה ומתאימה.
Wu KJ, Hsieh SC, Yang CN, et al. Endodontic malpractice litigations in the United States from 2000 to 2021. J Dent Sci 2023; 18: 374-381