לדברי מחברי המאמר, המורכבות של מחלת החניכיים נובעת מנוכחות ביופילם פולימיקרוביאלי, חוסר איזון בין שחרור ציטוקינים פרו-ואנטי דלקתיים, ונוכחות מוגברת של חיידקים שמקורם במיקרוביום של המאכסן שבשינויים סביבתיים או גנטיים מסוימים עלולים להפוך לפתוגניים ולגרום למחלות. מצב זה מוביל לאובדן הומאוסטזיס מקומי ולדיסביוזה מיקרוביאלית. לכן סביר שגורמים משתנים כגון עישון, סטרס, סוכרת, שינויים גנטיים והפרעות אוטואימוניות עלולים לתרום להגברת הדלקת המערכתית ולהתקדמות המחלה. דיסביוזיס בחלל הפה עשוי גם להיות קשור לשינויים מערכתיים, כגון שינויים במעיים, עקב שינויים בפרופיל המיקרוביאלי ובסוגי התאים ברירית המעי. צריכה מוגברת של מזון מעובד ואולטרה מעובד נקשרה עם מחלת החניכיים ותזונה לא בריאה (סוכרים, חטיפים ומזון מלוח/מהיר) קשורה למחלה ראשונית בינונית באוכלוסייה צעירה. מצד שני, הגדלת צריכת מזון מהצומח והקפדה על דיאטה ים תיכונית (DASH) אשר עשירה בחומרים מזינים בדגש על דגנים מלאים, קטניות ופירות וירקות, עם צריכת מופחתת של סוכרים מוספים ודגנים מזוקקים, מפחיתה את הסיכויים להיות מושפעים ממחלת החניכיים.
האינדקס הדלקתי התזונתי (DII) הינו מדד שמעריך את כל רכיבי הדיאטה והפוטנציאל שלהם לווסת את מערכת החיסון. מדד זה מבוסס על מספר פרמטרים של דיאטה, כולל מזון מלא, חומרים מזינים ותרכובות ביו-אקטיביות. ציוני DII גבוהים יותר, המעידים על תזונה פרו-דלקתית, נקשרו ישירות להופעת דלקת מערכתית ומחלות כגון תסמונת מטבולית, מחלות לב וכלי דם, אסטמה, מחלות אוטואימוניות, ומחלת הסרטן. בתחום רפואת השיניים, ציוני DII גבוהים יותר נקשרו לשכיחות גבוהה יותר של דלקת חניכיים ואובדן שיניים. עם זאת, ידוע מעט על כיצד הדפוס הדלקתי של התזונה עשוי להשפיע על הופעת שינויים בחניכיים, לשנות את הקהילה המיקרוביאלית, ולווסת מסלולים חיסוניים.
מטרה
המחקר הנוכחי נועד להעריך את השפעת האינדקס הדלקתי התזונתי על מצב החניכיים ועל הפרופיל של החיידקים והציטוקינים התת חניכיים של בני אדם, ללא היסטוריה של מחלת החניכיים. החוקרים כללו בעבודה זו 100 משתתפים עם חניכיים בריאות או דלקת חניכיים והעריכו את מדד הרובד (PI), דימום בעת בדיקה (BoP), עומק כיסים (PD) ורמת התאחיזה הקלינית (CAL) עבור כל משתתף. הנתונים התזונתיים והמדד הדלקתי התזונתי (DII) תועדו בשני מפגשי מזון בהפרש של 24 שעות בימים לא רצופים. נאספו מדגמי ביופילם ונוזל חריץ החניכיים (GCF) על מנת להעריך את פרופיל המיקרוביום וסמנים ביולוגיים דלקתיים. בוצעו מבחני רגרסיה אשר התמקדו ב-DII, גיל ומין כמנבאים של מצב החניכיים. הגיל וציוני DII מתונים העלו את הסיכון לדלקת החניכיים פי 1.64 ו-3.94, בהתאמה. לגברים עם ציון DII גבוה היה סיכוי פי 27.15 גבוה יותר לאבחון ג'ינג'יביטיס ודימום. קשישים עם ציון DII בינוני או גבוה היו מועדים פחות לג'ינג'יביטיס ולעלייה בדימום בהשוואה לנבדקים צעירים יותר. לא היו הבדלים במגוון המיקרוביאלי בהתאם ל-DII, עם זאת, ריכוז גבוה יותר של מונוציטים, חלבון-1 ואינטרלוקין 33 נראו במשתתפים עם DII גבוה יותר.
מסקנות
לדעת המחברים, דיאטה פרו דלקתית תורמת באופן משמעותי לדלקת בחניכיים, מווסתת סמנים ביולוגיים דלקתיים ומשפיעה על הקהילה המיקרוביאלית בתת החניכיים בקרב בני אדם בריאים.
Reis RA, Schmidt Stolf C, Alves de Carvalho Sampaio H, et al. Impact of dietary inflammatory index on gingival health. J Periodontol 2024; 95: 550–562