ההתקדמות בתחום השתלים הדנטליים בשני העשורים האחרונים שינתה את אופן החשיבה על זמני שיקום ועל תזמון ההעמסה. ככל שגוברת הדרישה לפתרונות אסתטיים ותפקודיים מהירים, כך עולה הצורך בפרוטוקולים קצרים וגמישים יותר. אחד הפתרונות הבולטים הוא פרוטוקול של העמסה מושהית-קצרה, המהווה גישה טיפולית אשר מאזנת בין בטיחות ביולוגית לבין ציפיות המטופל לקבלת שיקום מהיר. מדובר בפרוטוקול שבו ההעמסה מתבצעת לאחר תקופת ריפוי קצרה יחסית – לרוב בין 4 ל-8 שבועות לאחר ההשתלה, כלומר לפני השלמת תהליך האוסאואינטגרציה אך לאחר ביסוס יציבות ראשונית. שיטה זו מתאימה במיוחד למטופלים בעלי עצם באיכות טובה, כאשר מושגת יציבות ראשונית מספקת (מעל 25–30 Ncm), אך אין אינדיקציה להעמסה מיידית מלאה.
יתרונה של גישה זו טמון בכך שהיא מאפשרת התחלת שיקום מבלי להמתין חודשים ארוכים, תוך הפחתת הסיכון הקיים לעיתים בהעמסה מיידית מלאה, במיוחד באזורים עם איכות עצם ירודה או במצבים בהם בוצעה השתלת עצם נלווית. ההעמסה בפרוטוקול זה מתבצעת לעיתים קרובות באמצעות שיקום זמני מחוץ לאוקלוזיה, אשר שומר על פרופיל ריפוי ומסייע בשימור החניכיים והפפילות. בהמשך, לאחר השלמת תהליך האוסאואינטגרציה, מוחלף השיקום הזמני בשיקום קבוע. מחקרים קליניים מצביעים על כך ששיעור ההצלחה של שתלים שעברו העמסה מושהית-קצרה דומה לזה של שתלים שהועמסו בעיכוב קלאסי, ואף עולה עליו במקרים מסוימים הודות להפחתת התנועה המכנית בתקופת הריפוי הראשונית.
שימוש מושכל בפרוטוקול זה מחייב תכנון מקדים קפדני הכולל הערכת מצב העצם, יציבות השתל, מערכת השתלים הנבחרת והתייחסות לאזור השיקומי – תפקודי או אסתטי. שתלים בעלי עיצוב תבריגים אפיקליים עמוקים, ציפויים הידרופיליים מתקדמים ופלטפורמה מתכנסת נמצאו מתאימים במיוחד לגישה זו, שכן הם תורמים להשגת יציבות ראשונית גבוהה יותר ולשימור טוב יותר של העצם המכתשית. בפרט, בלסת העליונה הקדמית, גישה זו מאפשרת לשלב בין אסתטיקה מיידית לבין תוצאה קלינית מוצקה, בתנאי שנשמרת גישה לא טראומטית וכי קיימת מסה מספקת של רקמה תומכת.
בהיבט הפסיכולוגי, פרוטוקול העמסה מושהית-קצרה מפחית את חווית “החסרון הדנטלי” אצל מטופלים, תורם לדימוי העצמי ולשביעות הרצון מההליך כולו, ובכך עשוי גם לשפר את שיתוף הפעולה בתהליך התחזוקה והמעקב ארוך הטווח. בהיבט הכלכלי והתפעולי, זמן הכיסא המצטבר קצר יותר לעומת שיקום בשתי פאזות רחוקות זו מזו, מה שעשוי לתרום לייעול תהליכים במרפאה.
לסיכום, גישת ההעמסה המושהית-קצרה מהווה פתרון שיקומי מבוסס-מחקר המשלב תוצאה קלינית צפויה עם יתרונות משמעותיים למטופל ולרופא. זוהי אלטרנטיבה יעילה ובטוחה בפרקטיקה היומיומית, כאשר נבחרים בקפידה מקרים מתאימים ונשמרת גישה טיפולית זהירה, הדרגתית ומבוססת תכנון שיקומי מוקדם.
מקורות
Buser, D., Sennerby, L., & De Bruyn, H. (2017). Modern implant dentistry based on osseointegration: 50 years of progress, current trends and open questions. Periodontology 2000, 73(1), 7–21. https://doi.org/10.1111/prd.
Gallucci, G. O., Benic, G. I., & Eckert, S. E. (2018). Consensus statements and clinical recommendations for implant loading protocols. International Journal of Oral & Maxillofacial Implants, 33(Suppl), 229–234. https://doi.org/10.11607/jomi.
Misch, C. E. (2020). Contemporary Implant Dentistry (4th ed.). Mosby Elsevier.
Lang, N. P., & Zitzmann, N. U. (2012). Clinical research in implant dentistry: Evaluation of implant-supported restorations, aesthetic and patient-reported outcomes. Journal of Clinical Periodontology, 39(Suppl 12), 133–138. https://doi.org/10.1111/j.
Esposito, M., Grusovin, M. G., & Coulthard, P. (2009). The efficacy of various loading protocols of osseointegrated dental implants: A Cochrane systematic review. European Journal of Oral Implantology, 2(2), 91–109.