בעשור האחרון הולכת ומתבססת באנדודונטיה גישה המבקשת לשנות את נקודת האיזון בין “שיטוח מכני” לבין שימור מבני: פחות הרחבה לשם הרחבה, ויותר תכנון מדויק של חלל הגישה וההכנה הביומכנית כך שיושגו חיטוי ואיטום יעילים, תוך שימור מרבי של דנטין קורונלי ופרי־צווארי. הגישה המינימלית־פולשנית (Minimally Invasive Endodontics – MIE) אינה “קטנה יותר בכל מחיר”, אלא ניסיון להפוך את הטיפול ליותר צפוי מבחינה ביולוגית ומכנית כאחד.

הטיעון המבני ברור: אובדן דנטין, ובמיוחד באזור הפרי־צווארי, עלול להחליש את השן המטופלת ולהעלות סיכון לשבר מאוחר. הדיון על “חלל גישה שמרני” צמח מתוך תובנה זו, ובתוך כך הוצעו מודלים של Directed Dentin Conservation והפחתת הסרת דנטין שאינה משרתת ישירות את ביצוע הטיפול.¹ עם זאת, כבר בעבודות קלאסיות ובסקירות מאוחרות יותר הודגש שמרכיב ההצלחה האנדודונטית אינו חלל הגישה עצמו, אלא היכולת להשיג שליטה מלאה באנטומיה, באורך העבודה, בהכנה ובחיטוי.²,³ במילים אחרות: חלל גישה יכול להיות שמרני, כל עוד הוא אינו מגביל ראות, אינו מקשה על איתור תעלות, ואינו פוגע ב”ארגונומיה” של מכשור ותנועת שטיפה.

סקירות עדכניות שבחנו חללי גישה “שמורים” מדווחות לעיתים על יתרון מכני במודלים מעבדתיים, אך גם מדגישות את המחיר האפשרי: קושי בביצוע, סיכון להחמצת תעלות, ולעיתים חשש לפגיעה ביעילות החיטוי כשהגישה מצומצמת מדי.⁴,⁵ מכאן נגזרת עמדה פרקטית: השאלה אינה “כמה קטן”, אלא “כמה נכון” ביחס לאנטומיה, לשיקום העתידי, וליכולת לבצע טיפול איכותי ללא פשרות.

ההתפתחויות בתחום האיריגציה הן מה שמאפשר, במקרים רבים, להפחית את התלות בהרחבה מכנית גדולה. אם בעבר הרחבה משמעותית נתפסה כתנאי “להכניס את החומרים פנימה”, הרי שכיום מושם דגש על דינמיקה של שטיפה: מיקום מחט בטוח, החלפת נפחים, והפעלת אקטיבציה (סונית/אולטרה־סונית/אחרת) כדי לשפר חדירה והסרת דטריטוס באזורים שאינם נגישים למגע מכני.⁶ לצד זאת, ספרות מיקרוביולוגית ממשיכה להזכיר שהבעיה המרכזית היא ביופילם והתמשכות זיהום, ולכן חיטוי אינו אירוע חד־פעמי אלא רצף החלטות: בחירת חומרים, משך מגע, אקטיבציה, וניהול בטיחות למניעת extrusion.⁷,⁸

בהקשר זה, סקירה שיטתית על גורמים המשפיעים על extrusion של נוזלי שטיפה מדגישה שמדובר בסיכון אמיתי הנשלט בעיקר ע״י טכניקה: עומק מחט, לחץ, קוטר הכנה, ושליטה על נתיב הזרימה.⁶ העובדה שניתן לשפר יעילות שטיפה גם ללא הרחבה אגרסיבית מחזקת את ההיגיון של MIE, אבל רק כאשר נשמרים עקרונות בטיחות ותכנון.

גם האובטורציה “התיישרה” עם הרוח השמרנית. סילרים ביוקרמיים מאפשרים, במקרים מתאימים, עבודה בטכניקת Single-cone תוך שמירה על אטימה טובה, לצד פרוטוקול שיקום קורונלי מוקפד.⁹ ועדיין, אין כאן “פתרון קסם”: התאמת הקונוס להכנה, שליטה באורך העבודה, ואיטום קורונלי איכותי, הם תנאי בסיס.

הנקודה החשובה ביותר בביקורת איכות (quality control) של MIE היא להימנע משמרנות-יתר. חלל גישה מצומצם שאינו מאפשר איתור תעלה MB2 במולר עליון, או שאינו מאפשר straight-line access סביר כאשר נדרש, איננו “מינימלי”, אלא “חסר”. לכן, השימוש בהגדלה (לופה/מיקרוסקופ), תכנון מוקדם, והחלטה מודעת היכן מותר “לחסוך” דנטין והיכן אסור, הם מה שהופכים את הגישה למעשית.

לסיכום, אנדודונטיה מינימלית־פולשנית אינה אידאולוגיה של הקטנה, אלא פרוטוקול של דיוק: שמרנות מבנית היכן שאפשר, וביולוגיה ללא פשרות היכן שחייבים. כאשר ניהול האיריגציה, הבטיחות והשיקום עומדים בסטנדרט גבוה, ניתן להשיג טיפול שמרני יותר מבחינה מבנית, מבלי “לקנות” כישלון ביולוגי.

רשימת ספרות 

  1. Clark D, Khademi J. Modern molar endodontic access and directed dentin conservation. Dent Clin North Am. 2010;54(2):249–273.
  2. Adams N, Tomson PL. Access cavity preparation. Br Dent J. 2014;216(6):333–339.
  3. Gambarini G, Krastl G, Chaniotis A, et al. Clinical challenges and current trends in access cavity design. Int Endod J. 2019;52(4):397–399.
  4. Sevin M, Orio E, Collignon A-M. Minimally Invasive Access Cavities: A Benefit/Risk Analysis. J Clin Med. 2025;14(7):2476.
  5. Usta SN, et al. Minimally invasive canal preparation and fracture resistance: systematic review of in-vitro studies. Restor Dent Endod. 2023;48:e34.
  6. Boutsioukis C, Psimma Z, van der Sluis LWM. Factors affecting irrigant extrusion during root canal irrigation: a systematic review. Int Endod J. 2013;46(7):599–618.
  7. Siqueira JF Jr, Rôças IN. Bacterial pathogenesis and persistence in endodontic infection. J Endod. 2008;34(11):1291–1301.
  8. Neelakantan P, Romero M, Vera J, et al. Biofilms in endodontics—current status and future directions. Int Endod J. 2017;50(2):e-pub.
  9. Elmsmari F, et al. Single-cone bioceramic obturation versus traditional techniques: systematic review/meta-analysis of RCTs. J Oral Biol Craniofac Res. 2025;15(6):1422–1432.