לדברי מחברי המאמר, חשיבות הביופילם באטיולוגיה של פרי-אימפלנטיטיס (PI), כגורם לתגובות דלקתיות, הוכחה היטב. למרות שההרכב החיידקי הקשור לפרי-אימפלנטיטיס דומה לפריודונטיטיס, המיקרוביום סביב שתלים מורכב יותר וכולל מינים של חיידקים גרם שליליים שאינם ניתנים לגידול. למרות שרוב מקרי מחלות החניכיים מגיבים בצורה חיובית לטיפול ושומרים על חניכיים יציבות לטווח ארוך, אין זה נכון לגבי פרי-אימפלנטיטיס, כנראה בשל הבדלים מבניים ברקמות התומכות בין שתלים לשיניים, תכונות היסטופתולוגיות של שני הנגעים ומאפייני פני השטח של השתלים. לכן, אסטרטגיות טיפוליות קיימות אינן ניתנות לחיזוי בעצירת דלקת ברקמות סביב שתלים והטיפול הלא-ניתוחי (NST) שהוא השלב הראשון בטיפול בפרי-אימפלנטיטיס עשוי להוביל להפחתה מסוימת בהיקף הדלקת ובמקרים מסוימים להפחתת עומק כיס השתל (PIPD).
תרופות אנטי-מיקרוביאליות הוצעו גם לטיפול בפרי-אימפלנטיטיס והן נמצאות בשימוש נרחב מבחינה אמפירית על ידי הרופאים, למרות כי הראיות המדעיות ליתרונותיהם מוגבלות.
מטרה
הניסוי הקליני הנוכחי של טיפול בפרי-אימפלנטיטיס, נועד להעריך את התוצאות הקליניות של השימוש המשולב הסיסטמי באמוקסיצילין ומטרונידזול בשילוב עם טיפול לא ניתוחי, בהשוואה לטיפול לא ניתוחי בלבד. השערת האפס הייתה כי אין הבדלים בין שתי אסטרטגיות הטיפול.
37 מתרפאים חולקו באופן אקראי לקבוצת ניסוי שטופלה בטיפול לא ניתוחי בתוספת אמוקסיצילין ומטרונידזול (N=18) ולקבוצת ביקורת שטופלה בטיפול לא ניתוחי בלבד (N=19). פרמטרים קליניים הוערכו 12 שבועות לאחר הטיפול. התוצאה העיקרית הייתה השינוי בעומק הכיס סביב השתל (PIPD) מקו הבסיס ל-12 שבועות, בעוד שהתוצאות המשניות כללו דימום בבדיקה (BoP) גילוי של תפליט בעת בדיקה (SoP), ורובד.
ניתוח הנתונים בוצע ברמת המתרפא (אתר יעד אחד לכל מתרפא). כל 37 המתרפאים השלימו את המחקר. שתי הקבוצות הראו ירידה משמעותית בעומק הכיסים סביב השתל לאחר הטיפול הלא ניתוחי. קבוצת האנטיביוטיקה הראתה ירידה ממוצעת גבוהה יותר של עומק הכיס לאחר 12 שבועות, בהשוואה לקבוצת הביקורת (1.49±2.28 מ"מ לעומת 1.47±1.95 מ"מ), אולם הבדל זה לא היה מובהק מבחינה סטטיסטית. לא הייתה השפעה משמעותית של מערפלים פוטנציאליים שונים על הפחתת עומק הכיס. אף לא אחד מהטיפולים לא הביא לשיפורים משמעותיים במדד הדימום בבדיקה במעקב (BoP); ל-30 מתוך 37 (81 אחוזים) עדיין היה דימום לאחר הטיפול. רק שני שתלים, אחד בכל קבוצה, הציגו תוצאה מוצלחת המוגדרת כ-PIPD ≤5 מ"מ, והיעדר BoP ו-SoP.
מסקנות מחברי המאמר הן, כי טיפול לא ניתוחי הצליח להפחית את עומק הכיסים סביב שתלים במקרים של פרי-אימפלנטיטיס. השימוש הסיסטמי הנוסף באמוקסילין ומטרונידזול לא הראה תוצאות טובות יותר מבחינה סטטיסטית בהשוואה לטיפול לא ניתוחי בלבד וטיפול לא ניתוחי עם או בלי אנטיביוטיקה לא היה יעיל כדי לפתור לחלוטין את הדלקת סביב שתלים דנטליים.
Polymeri A, van der Horst J, Anssari Moin D, et al. Non-surgical peri-implantitis treatment with or without systemic antibiotics; a randomized controlled clinical trial. Clin Oral Implants Res 2022. doi: 10.1111/clr.13914