ביספוספונטים (BPs) הם טיפול מרכזי למחלות עצם כגון אוסטאופורוזיס, גרורות לעצמות ומחלת פאג'ט, אך הסיכון ל-ONJ מעורר עניין בחלופות טיפוליות. תרופות אלו נועדו להפחית ספיגת עצם או לעודד בניית עצם, תוך מזעור סיבוכים כגון ONJ. סעיף זה סוקר את החלופות העיקריות לביספוספונטים, מנגנוני הפעולה שלהן והשלכותיהן עבור רופאי שיניים.
- Denosumab
- מנגנון פעולה: Denosumab היא נוגדן חד-שבטי המעכב את RANKL (Receptor Activator of Nuclear Factor κB Ligand), חלבון המווסת את פעילות האוסטאוקלסטים. היא מפחיתה ספיגת עצם ביעילות דומה או גבוהה מזו של ביספוספונטים.
- שימושים: מאושרת לטיפול באוסטאופורוזיס, גרורות לעצמות ומצבים של היפרקלצמיה ממאירויות.
- יתרונות: השפעתה הפיכה לאחר הפסקת הטיפול, בניגוד לביספוספונטים המצטברים בעצם לאורך שנים.
- סיכון ל-ONJ: למרות היעדר הצטברות בעצם, Denosumab נקשר אף הוא ל-ONJ, עם שכיחות דומה לזו של ביספוספונטים תוך-ורידיים (כ-1-2% בחולים אונקולוגיים). הסיכון עולה לאחר פרוצדורות דנטליות פולשניות.
- טיפולים אנבוליים (Anabolic Agents)
- תרופות עיקריות: Teriparatide (Forteo) ו-Abaloparatide (Tymlos), אנלוגים של הורמון הפאראתירואיד (PTH).
- מנגנון פעולה: מעודדים בניית עצם על ידי גירוי אוסטאובלסטים, בניגוד לעיכוב ספיגת עצם.
- שימושים: מיועדים בעיקר לאוסטאופורוזיס חמורה בנשים לאחר גיל המעבר או בגברים בסיכון גבוה לשברים.
- יתרונות: לא נמצא קשר ישיר ל-ONJ, מה שהופך אותם לאופציה בטוחה יותר עבור מטופלים הדורשים טיפולי שיניים.
- חסרונות: משך הטיפול מוגבל (עד שנתיים) בשל סיכון תיאורטי לאוסטאוסרקומה, והם אינם מתאימים לגרורות לעצמות.
3 . מעכבי ספיגת עצם חלופיים
- Raloxifene:
- מנגנון פעולה: מווסת קולטני אסטרוגן סלקטיבי (SERM) המפחית ספיגת עצם ומגביר צפיפות עצם.
- שימושים: אוסטאופורוזיס בנשים לאחר גיל המעבר.
- יתרונות: לא דווח על קשר ל-ONJ, והוא ניתן בטבליות דרך הפה.
- חסרונות: יעילות נמוכה יותר בהשוואה לביספוספונטים ולא מתאים לגרורות או למטופלים גברים.
- Calcitonin:
- מנגנון פעולה: הורמון המעכב אוסטאוקלסטים.
- שימושים: טיפול משני באוסטאופורוזיס.
- יתרונות: נטול סיכון ל-ONJ.
- חסרונות: יעילות מוגבלת והשפעה קצרת טווח.
- Romosozumab
- מנגנון פעולה: נוגדן חד-שבטי המעכב Sclerostin, חלבון המדכא בניית עצם, ובכך משלב השפעה אנבולית ואנטי-ספיגתית.
- שימושים: אוסטאופורוזיס חמורה.
- יתרונות: ממצאים ראשוניים מצביעים על סיכון נמוך מאוד ל-ONJ בהשוואה לביספוספונטים ו-Denosumab.
- חסרונות: ניסיון קליני מוגבל, והשימוש מוגבל לשנה אחת בשל סיכונים קרדיווסקולריים אפשריים.
השלכות
הבחירה בחלופה לביספוספונטים נקבעת על ידי הרופא המטפל בהתאם למצב הרפואי של המטופל, אך לרופאי שיניים תפקיד חשוב בהבנת ההשלכות של תרופות אלו:
- Denosumab: דורש זהירות דומה לזו של ביספוספונטים תוך-ורידיים, כולל תכנון מונע של טיפולי שיניים והימנעות מפרוצדורות פולשניות במהלך הטיפול.
- טיפולים אנבוליים ו-Raloxifene: מאפשרים גמישות רבה יותר בטיפולי שיניים ללא חשש מוגבר ל-ONJ, אך השימוש בהם מוגבל למצבים ספציפיים.
- שיתוף פעולה רב-תחומי: במקרים בהם נשקלת מעבר לחלופה, רופאי שיניים יכולים להמליץ על התייעצות עם אנדוקרינולוג או אונקולוג כדי לאזן בין בריאות העצם לבריאות הפה.
סיכום
חלופות לביספוספונטים מציעות אפשרויות טיפוליות מגוונות, כאשר חלקן (כגון Teriparatide ו-Raloxifene) מפחיתות משמעותית את הסיכון ל-ONJ, בעוד אחרות (כגון Denosumab) ממשיכות לדרוש ערנות דומה לזו של ביספוספונטים. הכרת החלופות מאפשרת לרופאי שיניים לתרום לתהליך קבלת ההחלטות, תוך שיפור תוצאות הטיפול הדנטלי והפחתת סיבוכים עבור מטופלים עם מחלות עצם.