דפוסי מתן מרשמים לאופיואידים לפי טיפולי השיניים בקרב מתרפאים בארצות הברית

במספר מחקרים עלתה ההערכה, כי רופאי השיניים האמריקניים רושמים אופיואידים בתדירות גבוהה ובכמויות גדולות מהנדרש. בשנת 2016, למשל, שיעור המרשמים הדנטליים של אופיואידים ל-1000 בני אדם היה גבוה פי 50 בארצות הברית בהשוואה לבריטניה, בין היתר מכיוון שרופאי שיניים בארצות הברית רושמים לעתים קרובות אופיואידים לאחר הליכים שגרתיים, כגון עקירות של שיניים טוחנות שלישיות. מרשמים דנטליים לאופיואידים הינם מקור חשוב לתופעות לוואי הקשורות לתרופות אלו, במיוחד עבור מתבגרים ומבוגרים צעירים, אשר רופאי השיניים הינם ספקי המרשמים הנפוצים ביותר לאופיואידים בקרבם. במחקר שנערך על מתבגרים ובני נוער, שלא השתמשו בעבר באופיואידים, דיווחו החוקרים כי מתן מרשם לאופיואידים תוך שלושה ימים מעקירת השן הטוחנת השלישית נקשר בסיכויים הגבוהים פי 2.7 להביא להתפתחות של שימוש מתמשך באופיואידים. במחקר אחר שנערך בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים שאינם מורגלים בשימוש באופיואידים, מצאו החוקרים כי מתן מרשם לאופיואידים בעקבות טיפולי שיניים נקשר בסבירות גבוהה יותר בשיעור של 5.3 אחוזים להיתקל בתוך שנה בבעיה בריאותית הקשורה לאבחון של שימוש יתר באופיואידים.

מטרה

במחקר הנוכחי ניתחו המחברים נתוני תביעות פרטיות לאומיות ותביעות ל-Medicaid בשנים 2018-2013 על מנת לקבוע אילו פרוצדורות מהוות את השיעור הגבוה ביותר של מתן מרשמים לאופיואידים בקרב מתרפאים המבוטחים בביטוח ציבורי ופרטי בארצות הברית בגילאי 64-13 שנים. לגבי הפרוצדורות המהוות את חמשת הפרופורציות הגבוהות ביותר, העריכו החוקרים גם את מגמות השיעור והמינון של המרשמים לאופיואידים. המחברים ניתחו את נתוני התביעות ממסדי הנתונים המסחריים והדנטליים של IBM MarketScan ו-Medicaid הרב-מדינתיים משנת 2013 עד 2018. הם זיהו מתרפאים בגילאי 64-13 שעברו הליך אחד מתוך 120 הליכים. מרשמי אופיואידים שהופקו במועד ביצוע ההליכים ועד שלושה ימים לאחר מכן נחשבו כ"מרשמים ראשוניים". לצורך קביעת ההליכים הנחשבים לחמשת הפרופורציות הגבוהות ביותר של מרשמים ראשוניים, התאימו המחברים מודלים של רגרסיה ליניארית המעריכים מגמות של הסתברות של מרשם ראשון אחד או יותר וממוצע כללי שווה ערך למיליגרם של מורפין, שנקבע כמדד הסטנדרטי של כמות האופיואידים. הרגרסיות הותאמו למאפיינים דמוגרפיים ותחלואה נלווית. במדגם נמצאו 9,482,976 הליכים שנקשרו ל-2,721,688 מרשמים ראשוניים. חמישה הליכים היוו 95.2 אחוזים מתוך המרשמים האלה: עקירת שיניים (65.2 אחוזים), הערכה אורלית מוגבלת אשר ממוקדת בבעיה (17.2 אחוזים), טיפול אנדודונטי (8.4 אחוזים), ניתוחי עצם (2.9 אחוזים) ושירותים של ניתוחי השתלות (1.5 אחוזים). מבין חמשת ההליכים, השינוי השנתי החציוני המתואם של הסתברות למרשם ראשוני אחד או יותר היה 1.3 נקודות אחוז. השינוי השנתי המתואם החציוני של ממוצע שווה ערך למיליגרם מורפין היה 4.5 (בערך כדור אחד המכיל 5 מ"ג הידרוקודון). 45.3 אחוזים מכלל עקירות השיניים בשנת 2018 נלוו למתן מרשמם ראשוני אחד או יותר.

מסקנות מחברי המאמר הן כי חמש פרוצדורות דנטליות נקשרו למתן של 95.2 אחוזים מהמרשמים לאופיואידים, ועקירת שיניים היוותה כמעט שני שלישים מהן. רמת מתן מרשמי אופיואידים בעת עקירות שיניים יורדת אך נותרת שכיחה, למרות הזמינות של חלופות לא אופיואידיות שהינן יעילות באותה מידה. ההשלכות המעשיות של המחקר הן, כי הפסקת מתן שגרתי של מרשמים של אופיואידים בעת עקירות שיניים עשויה להפחית משמעותית את החשיפה לאופיואידים דנטליים.

Chua K-P, Hu H-M, Waljee J-F, et al. Opioid prescribing patterns by dental procedure among US publicly and privately insured patients, 2013 through 2018. J Am Dent Assoc 2021; 152(4): 309-317