לדברי מחברי המאמר, פחד מרופא שיניים או חרדה דנטלית במדינות מפותחות הוא אחד הפחדים הנפוצים ביותר, והקשר המזיק שלו לבריאות השיניים והביקור במרפאה ידועים. בין היתר, פחד דנטלי מתקשר עם התנהגות של הימנעות, טיפול עצמי נחות ובעיות הקשורות לבריאות הפה. הסימנים להתנהגות של פחד עשויים לנוע מהבעות פנים ועד קפיאה או בריחה. כל התגובות הללו עשויות להיות מופעלות בזמן טיפול השיניים והימנעות מטיפולי שיניים עשויה להעיד על הימנעות מהמצב המפחיד. ניתן לתאר את הפחד כתהליך דינמי המתפתח לאורך זמן ולא כתגובה לגירויים. זה מרמז שאפשר לשנות את תגובת הפחד באמצעים פסיכולוגיים כגון טיפול התנהגותי קוגניטיבי CBT)) ובקרב מתרפאים שעברו טיפול התנהגות כזה, לפחד דנטלי יש דיווח על ירידה משמעותית, וברוב המקרים אף על ירידה קבועה בפחד שלהם, לרמה כזו שהוא אינו משבש לאחר מכן את טיפולי השיניים. אכן, צמצום מוצלח של פחד דנטלי עשוי להוביל לטיפול קבוע אצל רופא השיניים לשם קבלת טיפול שיניים נורמטיבי. למרות זאת, להפחתת פחד דנטלי לא תמיד יש השפעה משמעותית על טיפולי שיניים. יש צורך במעקב ארוך טווח לאחר הטיפול בפחד הדנטלי, על מנת למצוא דרכים מוצלחות לנהל את הפחד.

במרפאה הראשונית לבריאות הפה בעיר Oulu בפינלנד ניתן טיפול בפחד דנטלי בשיטות כגון טיפול התנהגותי קוגניטיבי, על ידי רופאי שיניים המתעניינים בשטח זה. המרפאה לבני אדם הסובלים מפחד דנטלי שנוסדה בשנת 2000 מתמקדת בטיפול במתרפאים המופנים בשל בעיית פחד דנטלי. מטרת הטיפול בפחד במרפאה היא להקל על הפחד הדנטלי, עד לרמה בה הטיפול הבא יעשה בדרכי טיפול שיניים רגילים.

מטרה

מחקר המעקב הרטרוספקטיבי הנוכחי, המבוסס על מרפאה, בא להעריך את התוצאה ארוכת הטווח או 10 שנים של טיפול בפחד דנטלי במרפאה למתרפאים הסובלים מפחד, כפי שנקבע על ידי תדירות בדיקות השיניים, ביקורי חירום והחמצת פגישות. במחקר השתתפו מתרפאים אשר קיבלו בשנים 2006-2000 טיפול לפחד דנטלי במרפאה למתרפאים הסובלים מפחד מרופאי שיניים ראשוניים, שהוכשרו בנושא זה. מבין המתרפאים שטופלו במקור, 152 שהם 93 אחוזים (n=193) עם מידע מספיק ברישומים הדנטליים שלהם היוו את אוכלוסיית המחקר. מידע על גילם ומינם היה זמין והמידע על מספר בדיקות השיניים, ביקורי חירום והחמצת פגישות נאסף במהלך תקופת מעקב של 10 שנים, בין 2016-2006. לצורך ניתוחים, חולקו הנתונים לפי הגיל בקו הבסיס ומצב התוצאה הראשוני של הטיפול בפחד הדנטלי, שהוערך בשנת 2006. מתרפאים שקיבלו טיפול בפחד דנטלי בגיל צעיר יותר (10-2 שנים), עברו משמעותית יותר בדיקות שיניים מאשר אלו שטופלו בגיל מעל ל-10 שנים. הצלחה ראשונית הייתה קשורה למספר הבדיקות, אך לא לביקורי חירום והחמצת פגישות. מין לא היה גורם משמעותי בטיפול מאוחר יותר אצל רופאי השיניים. היה קשר בין מיעוט של בדיקות שיניים לבין צורך בטיפול חירום דנטלי עם תוצאה בסיסית לא מוצלחת של טיפול בפחד דנטלי.

מסקנות

מחברי המאמר קובעים, כי טיפול מוצלח בפחד דנטלי, במיוחד בגיל צעיר, מועיל להתייצבות עתידית לפגישה עם רופא השיניים הנמדד במספר הבדיקות, וכתוצאה מכך יוצר פחות צורך בטיפולי חירום. לטיפול מוצלח בפחד יש השפעה חיובית על טיפול שיניים מאוחר יותר ועל ביקור קבוע אצל רופא השיניים.

Kankaala T, Laine H, Laitala ML, et al. 10‑year follow‑up study on attendance pattern after dental treatment in primary oral health care clinic for fearful patients. BMC Oral Health 2021. doi.org/10.1186/s12903-021-01869-6