דה־קונטמינציה של פני השתל היא אחד המרכיבים המרכזיים בטיפול בפרי־אימפלנטיטיס, אך גם אחת הסוגיות שטרם נמצא להן פתרון מוסכם. מטרת הטיפול היא להסיר ביופילם, משקעים ושיירים אורגניים ממשטח השתל המזוהם, תוך פגיעה מזערית ככל האפשר בטופוגרפיה שלו ובפוטנציאל ליצירת מגע מחודש בין העצם לפני השתל. בפועל, מבנה ההברגות והמיקרו־חספוס של השתלים, שנועדו מלכתחילה לעודד osseointegration, מקשים על סילוק יעיל של הביופילם לאחר התפתחות המחלה.

קונצנזוס משותף של ה־Academy of Osseointegration וה־American Academy of Periodontology ‏(AO/AAP), שפורסם בשנת 2025, מדגיש כי דה־קונטמינציה יעילה היא תנאי מרכזי לשליטה במחלה וליצירת תנאים המאפשרים reosseointegration, אולם נכון להיום אין שיטה שניתן להגדירה כ־gold standard ‏[1]. בסקירה השיטתית שעליה התבסס הקונצנזוס נכללו 121 מחקרים מסוגים שונים, ובהם מחקרים בבעלי חיים, מחקרים קליניים, ex vivo ו־in vitro. אף אחת משיטות הניקוי שנבדקו לא הוכיחה עליונות עקבית מבחינת הסרת biofilm ותמיכה ב־reosseointegration ‏[2].

ניקוי מכני באמצעות curettes, מכשירים אולטרסוניים ומברשות טיטניום ממשיך להיות הבסיס לטיפול. יתרונו ביכולת להסיר ישירות משקעים וביופילם, אך הספרות העדכנית מדגישה גם את הפגיעה האפשרית במשטח. מכשירים מתכתיים ומברשות טיטניום עלולים לשנות את המיקרו־טופוגרפיה, לפגוע בשכבת ה־passivation ולגרום לשחרור חלקיקי טיטניום. tips העשויים PEEK או חומרים פולימריים גורמים בדרך כלל לפחות שינוי במשטח, אולם יכולת הניקוי שלהם עשויה להיות מוגבלת יותר ולעיתים נותרות שאריות חומר לאחר השימוש [2,3].

Implantoplasty מייצגת גישה שונה, שבה מוסרים באופן מכוון את ההברגות והחספוס מהחלק החשוף של השתל כדי ליצור משטח חלק יותר, המצמצם הצטברות biofilm ומקל על תחזוקה עתידית. השיטה עשויה להתאים בעיקר לדפקטים supracrestal או למצבים שבהם רגנרציה אינה צפויה, אולם היא כרוכה בהסרת חומר מהשתל, יצירת חלקיקי טיטניום ובהפחתת עוביו. בקונצנזוס AO/AAP לא הושגה הסכמה רחבה באשר לתועלתה כתוספת שגרתית לטיפול, ולכן מקומה נותר תלוי בבחירת המקרה [1].

Air polishing באמצעות אבקות glycine או erythritol זוכה בשנים האחרונות לשימוש נרחב יותר. היתרון העיקרי הוא האפשרות להגיע לאזורים שבין ההברגות תוך גרימת שינוי מועט יחסית לפני הטיטניום. מחקרי מעבדה ו־ex vivo מראים יכולת טובה להסרת biofilm, אך היתרון הקליני פחות חד־משמעי. סקירות שיטתיות של טיפול כירורגי בפרי־אימפלנטיטיס לא הראו באופן עקבי שיפור משמעותי יותר ב־probing depth, bleeding on probing או במדדי עצם בהשוואה לדה־ברידמנט מכני קונבנציונלי [4]. נראה אפוא כי מדובר באמצעי יעיל ועדין יחסית לדה־קונטמינציה, אך עדיין ללא הוכחה לעליונות קלינית.

גם מקומם של חומרי חיטוי כימיים עבר הערכה מחודשת. Chlorhexidine, hydrogen peroxide, citric acid, EDTA ו־sodium hypochlorite נבדקו במשך שנים כתוספת לניקוי מכני. סקירות ומטה־אנליזות עדכניות אינן מראות יתרון עקבי לשיטה כימית מסוימת בהסרת biofilm או בשיפור התוצאה הקלינית [5]. יתרה מכך, הראיות שעליהן התבסס קונצנזוס AO/AAP אינן מצביעות על שיפור משמעותי ב־bone-to-implant contact או ב־bone gain בעקבות תוספת של חומרי חיטוי לניקוי מכני [1,2]. לפיכך, חיטוי כימי יכול לשמש אמצעי משלים, אך אינו מהווה תחליף להסרה פיזית של המשקעים.

תחום הלייזרים ממשיך לעורר עניין, בעיקר סביב Er:YAG ו־Er,Cr:YSGG. היתרון התאורטי הוא הסרת biofilm ללא מגע מכני ישיר, ובשימוש בפרמטרים מתאימים – תוך פגיעה מוגבלת במשטח וללא עלייה מסוכנת בטמפרטורה. מחקרים פרה־קליניים אף הדגימו אפשרות ל־reosseointegration לאחר טיפול ב־Er:YAG. עם זאת, מחקרים קליניים ומטה־אנליזות לא הראו עד כה יתרון עקבי על פני שיטות מכניות או air polishing במדדים הקליניים המרכזיים. בהתאם לכך, השימוש בלייזר נתפס כיום כאמצעי adjunctive אפשרי ולא כטיפול עצמאי בפרי־אימפלנטיטיס [1,4].

אחת ההתפתחויות המסקרנות בשנים האחרונות היא electrolytic cleaning. בשיטה זו השתל משמש כאלקטרודה, וזרם חשמלי המועבר בנוכחות תמיסת electrolyte גורם להיווצרות בועות מימן על פניו. התהליך נועד להפריד biofilm ושיירים אורגניים גם מאזורים מיקרוסקופיים שאינם נגישים למכשור מכני, תוך שמירה יחסית על מבנה פני הטיטניום. מחקרים קליניים מוקדמים דיווחו על שיפור ב־probing depth, bleeding on probing ועלייה רדיוגרפית בגובה העצם לאחר שילוב הניקוי האלקטרוליטי בטיפול רגנרטיבי [6,7]. עם זאת, סקירת הספרות מ־2025 הצביעה על מספר קטן של מחקרים קליניים ועל הטרוגניות ניכרת ביניהם, ולכן קבעה כי עדיין אין בסיס מספק להמלצה גורפת על השיטה [8].

מידע חשוב נוסף פורסם בשנת 2026. במחקר אקראי מבוקר של Regidor וחב’ נכללו 40 מטופלים ו־44 שתלים עם דפקטים תוך־גרמיים. כל השתלים עברו דה־קונטמינציה באמצעות מברשת טיטניום וטיפול רגנרטיבי; בקבוצת הניסוי נוסף electrolytic cleaning. לאחר 12 חודשים נצפה שיפור קליני ורדיוגרפי בשתי הקבוצות, אולם לא נמצא יתרון מובהק לתוספת הניקוי האלקטרוליטי. שיעור השגת יעד טיפולי משולב היה 40% בקבוצת הניסוי לעומת 27.3% בקבוצת הביקורת, אך ההבדל לא הגיע למובהקות סטטיסטית. גם השינויים בעומק הכיס ובגובה העצם היו דומים [9]. ממצאים אלה אינם שוללים את הפוטנציאל של הטכנולוגיה, אך מדגישים כי טרם הוכח ערך מוסף משמעותי כאשר מבוצעת דה־קונטמינציה מכנית יסודית.

כיוון מחקרי חדש יותר הוא Cold Atmospheric Plasma ‏(CAP) – גז מיונן בטמפרטורה נמוכה היוצר reactive oxygen and nitrogen species בעלי פעילות אנטימיקרוביאלית. מעבר להפחתת biofilm, הטיפול עשוי להגביר את ההידרופיליות של פני הטיטניום ולשפר attachment של תאים, ולכן קיימת אפשרות תאורטית להשפעה גם על reosseointegration. סקירות שיטתיות מהשנים האחרונות מצביעות על פעילות אנטיבקטריאלית משמעותית, אולם מרבית הנתונים מקורם במחקרי in vitro, ex vivo ובמודלים בבעלי חיים [10,11]. סקירת scoping שפורסמה ב־2026 הגיעה למסקנה דומה: התוצאות הביולוגיות מבטיחות, אך מספר המחקרים הקליניים בבני אדם עדיין קטן מכדי להצדיק שימוש שגרתי בטכנולוגיה [12].

הספרות העדכנית מדגישה אפוא כי אין כיום טכנולוגיה יחידה המאפשרת דה־קונטמינציה מלאה וצפויה של פני השתל. ניקוי מכני נותר הבסיס לטיפול, בעוד ש־air polishing ולייזרים יכולים לשמש אמצעים משלימים במקרים מתאימים. Electrolytic cleaning מציג מנגנון מעניין ותוצאות ראשוניות חיוביות, אך מחקרים מבוקרים חדשים עדיין אינם מוכיחים יתרון קליני ברור. Cold atmospheric plasma נמצא בשלב מוקדם אף יותר של המעבר ממחקר בסיסי ליישום קליני.

המשמעות הקלינית היא שהבחירה בשיטת הדה־קונטמינציה אינה יכולה להיות מנותקת ממורפולוגיית הדפקט, מידת החשיפה של פני השתל, סוג המשטח, הגישה הכירורגית והיכולת ליצור בסיום הטיפול סביבה הניתנת לתחזוקה. נכון ל־2026, אין gold standard יחיד לדה־קונטמינציה בפרי־אימפלנטיטיס. המגמה בספרות היא לעבר שילוב מבוקר של אמצעים המאפשר הסרה יעילה של biofilm תוך גרימת נזק מינימלי לפני השתל, כאשר התוצאה ארוכת הטווח תלויה לא רק בטכנולוגיית הניקוי אלא בשליטה במחלה ובתחזוקה המתמשכת של האתר.

מקורות

  1. Wang HL, Avila-Ortiz G, Monje A, et al. AO/AAP consensus on prevention and management of peri-implant diseases and conditions: summary report. J Periodontol. 2025;96(6):519-541.
  2. Ravidà A, Dias DR, Lemke R, Rosen PS, Bertolini MM. Efficacy of decontamination methods for biofilm removal from dental implant surfaces and reosseointegration: an AAP/AO systematic review on peri-implant diseases and conditions. Int J Oral Maxillofac Implants. 2025.
  3. Ganesan SM, et al. Biomaterials for resolution of peri-implantitis: consensus report of Workgroup 2 of the IADR Implantology Research Group Best Evidence Consensus Symposium. J Periodontol. 2026.
  4. Ramanauskaite A, Obreja K, Schwarz F. Photo/mechanical and physical implant surface decontamination approaches in conjunction with surgical peri-implantitis treatment: a systematic review. J Clin Periodontol. 2023;50 Suppl 26:77-94.
  5. Hart I, Wells C, Tsigarida A, Bezerra B. Effectiveness of mechanical and chemical decontamination methods for the treatment of dental implant surfaces affected by peri-implantitis: a systematic review and meta-analysis. Clin Exp Dent Res. 2024;10(1):e839.
  6. Schlee M, Rathe F, Brodbeck U, et al. Treatment of peri-implantitis: electrolytic cleaning versus mechanical and electrolytic cleaning: a randomized controlled clinical trial – six-month results. J Clin Med. 2019;8(11):1909.
  7. Schlee M, Wang HL, Stumpf T, et al. Treatment of periimplantitis with electrolytic cleaning versus mechanical and electrolytic cleaning: 18-month results from a randomized controlled clinical trial. J Clin Med. 2021;10:3475.
  8. Electrolytic cleaning of dental implants: a scoping review of clinical studies. 2025.
  9. Regidor E, Ortiz-Vigón A, Berglundh-Gottlieb J, Derks J, Bougas K. Adjunctive electrolytic implant surface decontamination in the reconstructive surgical treatment of peri-implantitis: a randomized clinical trial. Clin Oral Implants Res. 2026. doi:10.1111/clr.70152.
  10. The effectiveness of cold atmospheric plasma on bacterial reduction in dental implants: a systematic review. 2023.
  11. Translational application of cold atmospheric plasma in periodontology and implantology: where are we? A systematic review of in vivo studies in human and animal models. J Evid Based Dent Pract. 2025;25(2):102096.
  12. Shahraki K, Azizan Bidabadi M, Zhao N. Cold atmospheric plasma for implant surface decontamination and osseointegration: a scoping review with implications for peri-implantitis management. BMC Oral Health. 2026.