מחלות סביב שתלים הפכו בשנים האחרונות לאחד האתגרים המרכזיים ברפואת השתלים. ככל שמספר המטופלים הנושאים שתלים גדל וככל שמשך תפקודם מתארך, מתברר כי הצלחת ה־osseointegration הראשונית אינה מבטיחה בהכרח יציבות ביולוגית ארוכת טווח. הספרות העדכנית, ובמיוחד הקונצנזוס המשותף של ה־Academy of Osseointegration וה־American Academy of Periodontology ‏(AO/AAP) משנת 2025, מעדכנת לא רק את הערכת שכיחותן של המחלות סביב שתלים, אלא גם את הדרך שבה מובנים כיום הגורמים להתפתחותן ואת משמעות האבחון המוקדם [1,2].

מטה־אנליזה רחבת היקף שנכללה במסגרת זו בחנה 102 מחקרים ויותר מ־13,000 מטופלים. השכיחות המשוקללת ברמת המטופל הוערכה בכ־46% עבור peri-implant mucositis ובכ־21% עבור peri-implantitis [2]. ההבדלים הניכרים בין מחקרים נובעים בין היתר מהגדרות שונות של המחלה, מאוכלוסיות שונות וממשך המעקב, אך הנתונים ממחישים כי מדובר בסיבוך שכיח ולא באירוע חריג.

ההבחנה הבסיסית בין שתי המחלות נותרה בעינה. Peri-implant mucositis היא דלקת המוגבלת לרקמות הרכות סביב השתל, המאופיינת בעיקר ב־bleeding on probing ולעיתים בנפיחות או suppuration, ללא אובדן מתקדם של העצם התומכת. Peri-implantitis כוללת בנוסף דלקת ברקמות הרכות ואובדן מתקדם של העצם סביב השתל. עם זאת, הספרות החדשה מדגישה יותר את הרצף הביולוגי בין שני המצבים. מוקוזיטיס נחשבת מצב הפיך ברוב המקרים כאשר הביופילם נשלט, אך בהיעדר טיפול ותחזוקה היא מהווה סביבה שבה עלולה להתפתח פרי־אימפלנטיטיס [3].

אחת ההתפתחויות החשובות היא ההבנה שפרי־אימפלנטיטיס אינה פשוט periodontitis המתרחשת סביב שתל. בשתי המחלות biofilm הוא הגורם האתיולוגי המרכזי, אך המבנה הביולוגי סביב השתל שונה מזה שסביב שן טבעית. סביב השתל אין periodontal ligament, סידור סיבי הקולגן שונה, אספקת הדם לרקמות מצומצמת יחסית ומחסום רקמת החיבור שונה מבחינה מבנית. מחקרים היסטולוגיים הראו כי הנגע הדלקתי בפרי־אימפלנטיטיס עשוי להיות נרחב יותר ולהגיע קרוב יותר לעצם. בחלק מהמקרים מתואר גם דפוס התקדמות שאינו ליניארי, עם תקופות של יציבות יחסית לצד שלבים של אובדן עצם מהיר [3,4].

גם ההתייחסות לגורמי הסיכון נעשתה מדויקת יותר. היסטוריה של periodontitis נותרה אחד המדדים העקביים ביותר לסיכון מוגבר. במטה־אנליזה של Galarraga-Vinueza וחב’ נמצאו קשרים גם לעישון, סוכרת ולצריכת אלכוהול, אם כי איכות הראיות אינה אחידה ובחלק מהתחומים נכון יותר להשתמש במונח risk indicators מאשר בגורמי סיכון סיבתיים מוכחים [2]. קונצנזוס AO/AAP העניק משקל מיוחד להיסטוריה של מחלה פריודונטלית ולסוכרת שאינה מאוזנת [1].

בשנים האחרונות התחזק גם מעמדם של גורמים מקומיים ופרותטיים. מיקום תלת־ממדי לא אופטימלי של השתל, מיקום בוקלי מדי, עומק מוגזם של ה־implant platform, מרווחים בלתי מתאימים בין שתלים, קונטור שיקומי המקשה על היגיינה ושאריות cement עלולים ליצור סביבה המאפשרת הצטברות biofilm ומקשה על תחזוקה. המשמעות היא שחלק מהסיכון לפרי־אימפלנטיטיס נקבע כבר בשלב התכנון הכירורגי והפרותטי ולא רק שנים מאוחר יותר, כאשר מופיע אובדן עצם [1,4].

גם הרקמות הרכות מקבלות כיום תשומת לב רבה יותר. מחסור ב־keratinized mucosa, phenotype דק ואנטומיה המקשה על ניקוי נקשרו בחלק מהמחקרים ליותר plaque, דלקת ואי־נוחות בעת צחצוח. הראיות אינן מצדיקות קביעה שכל שתל זקוק לרוחב מוגדר של רקמה קרטינית, אולם המגמה היא להתייחס לרקמה הרכה כחלק מהסביבה הביולוגית והתחזוקתית של השתל ולא כמרכיב אסתטי בלבד [1].

למרות ההתפתחות בטכנולוגיות אבחון, הבדיקה הקלינית נותרה הבסיס לזיהוי המחלה. probing עדין סביב השתל נחשב בטוח ואינו גורם נזק לרקמות כאשר הוא מבוצע בצורה נכונה. יש לתעד bleeding on probing, suppuration, probing depth ושינויים ביחס למדידות קודמות. מדידה בודדת של עומק הכיס היא בעלת משמעות מוגבלת: כיס של 5 מ”מ סביב שתל שהיה יציב בעומק זה במשך שנים אינו שקול לאתר שעומקו עלה מ־3 ל־5 מ”מ ומלווה בדימום ובאובדן עצם חדש.

מכאן החשיבות הגוברת של baseline. תיעוד קליני ורדיוגרפי לאחר השלמת הרמודלינג הראשוני מאפשר לזהות שינוי לאורך זמן. צילום אינו משמש רק לקביעת גובה העצם בנקודת זמן מסוימת, אלא להשוואה לצילומים קודמים. גישה longitudinal זו היא אחד המסרים המעשיים החשובים בהנחיות העדכניות [1,3].

במקביל מתפתח במהירות תחום ה־peri-implant crevicular fluid. נבדקים בו cytokines, אנזימים ומולקולות הקשורים לדלקת ולפירוק עצם. סקירה ומטה־אנליזה מ־2025 מצאה הבדלים במספר סמנים, ובהם IL-1β, VEGF ומערכת RANKL/OPG, בין אתרים בריאים לבין מחלות סביב שתלים [5]. עניין מיוחד קיים ב־active matrix metalloproteinase-8 ‏(aMMP-8), הקשור לפירוק collagen ועשוי לשקף פעילות דלקתית בזמן אמת. עם זאת, שונות בשיטות הדגימה, בערכי הסף ובאוכלוסיות המחקר מונעת בשלב זה שימוש בסמן יחיד כתחליף לבדיקה הקלינית.

כיוון מחקר נוסף משלב metagenomics, transcriptomics ולמידת מכונה. מודלים המשלבים מידע מיקרוביאלי ומולקולרי כבר מציגים בחלק מהמחקרים יכולת טובה להבחין בין אתרים בריאים לחולים [6]. אלא שהמחקרים עדיין קטנים והטרוגניים, ואין כיום בדיקה מולקולרית שהוכחה ככלי שגרתי לניבוי התפתחות פרי־אימפלנטיטיס אצל מטופל יחיד.

התמונה העולה מהספרות העדכנית היא אפוא רחבה יותר מהמודל הישן של “זיהום סביב שתל”. פרי־אימפלנטיטיס היא מחלה הקשורה לביופילם, אך ביטויה והתקדמותה מושפעים מהיסטוריה פריודונטלית, מצב סיסטמי, עישון, תכנון השתל והשיקום, מבנה הרקמות ויכולת המטופל לשמור על היגיינה. בהתאם לכך, מניעתה מתחילה לפני החדרת השתל וממשיכה לאורך כל תקופת תפקודו.

נכון ל־2026, החידושים המולקולריים עדיין אינם מחליפים את הכלים הבסיסיים: probing, הערכת דימום ו־suppuration, צילום השוואתי ומעקב לאורך זמן. השינוי המרכזי הוא בהבנה כי הצלחת שתל אינה אירוע חד־פעמי אלא מצב ביולוגי המחייב ניטור ותחזוקה מתמשכים.

מקורות

  1. Wang HL, Avila-Ortiz G, Monje A, et al. AO/AAP consensus on prevention and management of peri-implant diseases and conditions: summary report. J Periodontol. 2025;96(6):519-541.
  2. Galarraga-Vinueza ME, Pagni S, Finkelman M, Schoenbaum T, Chambrone L. Prevalence, incidence, systemic, behavioral, and patient-related risk factors and indicators for peri-implant diseases: an AO/AAP systematic review and meta-analysis. J Periodontol. 2025;96(6):587-633.
  3. Herrera D, Berglundh T, Schwarz F, et al. Prevention and treatment of peri-implant diseases: the EFP S3 level clinical practice guideline. J Clin Periodontol. 2023;50 Suppl 26:4-76.
  4. Monje A, Barootchi S, Rosen PS, Wang HL. Surgical- and implant-related factors associated with peri-implant diseases: an AO/AAP systematic review. J Periodontol. 2025.
  5. La Monaca G, Pranno N, Patini R, et al. Biomarkers in peri-implant crevicular fluid of healthy implants and those with peri-implant diseases: a systematic review and meta-analysis. J Oral Pathol Med. 2025;54(5):267-282.
  6. Ardila CM, Pineda-Vélez E, Vivares-Builes AM. Transcriptomic and metagenomic biomarkers in peri-implantitis: a systematic review, diagnostic meta-analysis, and functional meta-synthesis. Med Sci (Basel). 2025;13(3):187.