מחברי המאמר מתארים, כי פריודונטיטיס היא מחלה דלקתית כרונית המאופיינת על ידי הרס הרקמות הרכות והקשות המקיפות את השיניים, וכתוצאה מכך גורמת לאובדן הרקמות התומכות והשיניים. בהיעדר טיפול מקצועי, פגיעה בחניכיים עלולה להזיק עוד יותר לפריודונטיום הסמוך. עקירת שן סמוכה 'ללא תקווה' או חסרת חשיבות אסטרטגית משפרת את ההישרדות של שיניים טוחנות שעברו טיפול חניכיים שוטפת. על מנת לשפר את הפרוגנוזה של שיניים עם תמיכה חניכיים לקויה ועם פרוגנוזה פוטנציאלית מוגבלת, נדרשות פעולות תחזוקה הקשורות בעלויות מוגברות. בנוסף לעלויות ישירות של הטיפול, החלפת שיניים שאבדו עקב מחלת החניכיים מהווה עומס משמעותי על המתרפאים. לכן, חייב רופא השיניים להעריך את הפרוגנוזה של שיניים עם פגיעות בחניכיים, על מנת להקל על התקשורת עם המתרפאים, לנסח תוכניות טיפול מתאימה, להפחית את העומס על המתרפאים ולהגדיל את האמון שלהם בהליכי הטיפול.
תחזוקת החניכיים PM)), המכונה גם טיפול חניכיים תומך (SPC), מתייחסת להערכה מחדש ולטיפול חוזר המבוצע לאחר צעדי הטיפול הראשון והשני המבוצעים במרווחי זמן קבועים מראש על מנת לשמור על בריאות החניכיים. SPC מהווה תנאי מוקדם לתחזוקה ארוכת טווח של יעילות הטיפול המשמר של שיניים עם פגיעות בחניכיים על ידי שמירה על יציבות החניכיים לאחר התערבויות שונות.
בסקירות שיטתיות שנערכו על מנת לזהות את גורמי הסיכון לאובדן שיניים במהלך SPC, הסיכון לאובדן טוחנת נמצא במחקרי עוקבה מרובים גבוה משמעותית מזה של שיניים אחרות והתגובה של טוחנות להליכי טיפול נמצאה אף ירודה יותר. מצב זה עשוי להיות מיוחס למיקומם האנטומי והמורפולוגיה הפיזיולוגית שלהן, שהופכים את טיפול החניכיים בטוחנות מאתגר יותר. בהשוואה לשיניים אחרות, הרי שהשיניים הטוחנות, בשל המאפיינים המורפולוגיים שלהן, מתאימות למספר אפשרויות של טיפול כירורגי, כגון ניתוח רסקטיבי ומנהור. לדברי המחברים, לא בוצעו בעבר סקירות של ניתוחי תת-קבוצות לפי סוג השן כדי לזהות גורמים מערפלים במדידה הסטטיסטית הגורמים לסטייה מהערכים האמיתיים. בנוסף, השיניים הטוחנות משחקות תפקיד דומיננטי בלעיסה היומיומית, ושיקום הטוחנות הינו מאתגר ויקר יותר.
מטרה
מחקר זה נעשה על מנת להעריך את שיעור ההישרדות של השיניים הטוחנות במהלך טיפולי תחזוקה במתרפאים עם חניכיים פגועות, וכן להגדיר גורמי סיכון הקשורים לאובדן השן הטוחנת.
המחברים אחזרו מחקרי אורך עם משך מעקב מינימלי של חמש שנים, שפורסמו עד 28 באוגוסט 2023 ממאגרי המידע הבאים: ספריית Cochrane, Embase, MEDLINE ו-Web of Science. כל המחקרים כללו נתונים שדיווחו על שימור של שיניים טוחנות. מבין 1323 הדוחות הפוטנציאליים המתאימים, נכללו 41 מחקרים (5584 מתרפאים, 29,908 שיניים טוחנות שנשמרו בתחילת טיפולי אחזקה, משך מעקב ממוצע של 14.7 שנים). שיעור ההישרדות המאוחד של הטוחנות במהלך טיפולי התחזוקה היה 82 אחוזים. האובדן הממוצע של שיניים טוחנות היה 0.05 למתרפא בשנה בקרב המתרפאים שקיבלו טיפולי תחזוקה של החניכיים לטווח הארוך. במטא-אנליזה שנערכה, נבדקו 15 גורמים. שישה גורמים הקשורים למתרפא (גיל מבוגר יותר, חוסר שיתוף פעולה, עישון, ברוקסיזם, סוכרת והיעדר ביטוח פרטי) וחמישה גורמים הקשורים לשן (מיקום בלסת, עומק כיס גבוה, מעורבות הפורקציה, ניידות גבוהה יותר וחוסר חיות של המוך) זוהו כגורמי סיכון לאובדן טוחנת במהלך טיפול תחזוקה.
מסקנות
החוקרים מצביעים על כך, שלפי ממצאי המחקר הנוכחי ניתן להשיג רטנציה לטווח ארוך של שיניים טוחנות שנפגעו בחניכיים. המספר הממוצע של טוחנות אשר אבדו בעשור היה <1 בקרב המתרפאים שקיבלו טיפולי תחזוקה. הגיל, אי ציות, עישון, ברוקסיזם, סוכרת, היעדר כיסוי ביטוחי פרטי, המיקום בלסת, מעורבות הפורקציה, ניידות גבוהה יותר, עלייה בעומק הכיס ואובדן חיות מוך השן הם גורמי סיכון גבוהים לפרוגנוזה ארוכת טווח של שיניים טוחנות.
Chen X, Xu C, Wu Y, Zhao L. The survival of periodontally treated molars in long-term maintenance: A systematic review and meta-analysis. J Clin Periodontol 2024; 51: 631-651